פרשת שמות – תשע"ח
הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
נסיך מצרי יפה תואר גדל בארמון המלך, כבן לבתו של פרעה האוהבת אותו בכל לבה. כל תפנוקי מצרים הם עבורו המובן מאליו. בחברה המצרית המרובדת, מעמדו של הנסיך הוא הגבוה ביותר. תחתיו במעמדות החברתיים נמצאים כהני המקדשים, סופרים ופקידים, אמנים ואומנים, איכרים, ובתחתית הסולם החברתי ? העבדים הזרים שגדשו את מצרים בעת העתיקה.
ברגע מסוים ? לא נוכל לדעת באיזה גיל ? נודע לנסיך המצרי סוד מזעזע: הוא איננו בנה של הנסיכה, אלא מאומץ על ידה. האמת היא שהוא בן להורים עבריים מעם העבדים הזר המשועבד במצרים. סוד זה עשוי להחריב את חייו של משה, הנסיך המצרי, וגילויו ידרדר אותו מראש הסולם החברתי אל מעמקי תחתית הסולם. סביר להניח, שכל אדם עימו התייעץ משה ? אם אכן התייעץ ? בנוגע לשאלת גילוי הסוד, היה יועץ למשה לשכוח מהעבר האפל ולשקוע בחיי התפנוקים שמציע לו ארמון פרעה.
האם משה אכן התלבט בכך? כמה זמן ארכה ההתלבטות? המקרא איננו מגלה לנו פרטים מעניינים אלו. לעומת זאת, את הכרעתו של משה אנו קוראים בתורה:
"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו."(שמות ב, יא)
ההדגשה הכפולה של המילה "אחיו", באה לספר לנו על מניעיו של משה ביציאתו מן הארמון אל עם העבדים המוכה. משה מרגיש כלפיהם אחווה, הוא איננו משייך את עצמו למשפחת המלוכה המצרית, כפי שיכול היה לעשות, אלא בוחר לזהות את עצמו כאח של העבריים המשועבדים.
המראות והקולות שמשה פוגש בצאתו מן הארמון, קשים במיוחד לאור זהותו הפנימית של משה החש שהעבריים הם אחיו. תחילה הוא "רואה בסבלותם" ? הוא מכיר בסבל הגדול העובר עליהם, בזכויות הבסיסיות הנשללות מהן. ואז הוא פוגש בסצינה הממחישה לו יותר מכל את מצבם של העבריים: הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי.
מדוע היכה האיש המצרי את האיש העברי? למען האמת, אין צורך לחפש לכך סיבה מיוחדת. זכויותיהם של העבדים במצרים לא היו נמוכות; הן לא היו קיימות כלל. משה נתקל במציאות זו מקרוב, ואיננו מסוגל לעמוד בשוויון נפש מן הצד:
"ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול."(שם שם, יב)
משה פועל בזהירות אך בנחישות. הוא בודק שאין איש שמבחין במעשיו, ומציל את העברי המוכה על ידי הריגת המצרי המתעלל בו. זהירות זו של משה לא הועילה לו. התערבותו להצלת העברי המשועבד נודעה לפרעה, ובעקבות זאת המלך המצרי שעד היום פרש עליו את חסותו מבקש להרוג את משה, שנאלץ לברוח ממצרים לארץ אחרת.
לא בחינם זעם פרעה על משה. בתרבות המצרית המייחסת למלך כוחות עליונים, אין מקום לעצמאות וליוזמה מוסרית. הריגת המצרי התפרשה, כהתרסה כנגד המלך למרות שהמעשה נעשה מתוך מניעים של צדק וחמלה. בשפת המדרש, במעשה זה "נתן משה את נפשו על ישראל" (מכילתא לפרשת בשלח). את כל מה שהיה לו, הוא איבד כשבחר לראות בבני ישראל – אחים.
משה ברח ממצרים ונראה כי איבד את עולמו במעשה אחד, אולי פזיז מדי. אך מי שממשיך לקרוא בתורה, רואה כי מעשה זה זיכה את משה בשליחות הגדולה לגאול את בני ישראל ממצרים, להעניק להם את התורה ולהביאם עד פתחה של ארץ אבותיהם ? ארץ ישראל. המעשה המוסרי של משה, שבחר להזדהות עם אחיו במקום לדאוג לעצמו וליהנות מתפנוקי הארמון המצרי, גרם לו להיות המנהיג הגדול, היחיד שעם ישראל לדורותיו העניק לו את התואר "רבינו". משה, שבחר להיות אח של אבותינו המוכים, הפך להיות הרב שלנו המלמד אותנו במעשיו ובתורתו את הבחירות הנכונות.