יתרו – תש"פ
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בפרשת 'יתרו' אנו קוראים על האירוע הדרמטי והמשמעותי ביותר בתולדות העם היהודי: 'מעמד הר סיני'. באירוע זה, שהתרחש במדבר סיני לפני יותר מ-3000 שנה, חווה עם ישראל כולו התגלות אלוקית חד־פעמית, שבה נכרתה ברית ניצחית בין אלוקים ובין העם:
"אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי – והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי [-עם] קדוש."
(שמות יט, ה-ו)
בהתגלות זו נמסר לעם ישראל התפקיד אותו נשאו אבותינו ואבותיהם בגאווה ובמסירות: להיות נאמנים לערכיו של בורא העולם, ערכי המוסר והקדושה, באמצעות קיום המצוות המבטאות ערכים אלו במציאות האנושית. נאמנות זו, שבמקרים רבים גבתה מחיר לא קל כלל, היא תוצאה ישירה של המעמד עליו אנו קוראים בפרשת השבוע.
היסטוריונים מצביעים על המסגרת והצורה של 'מעמד הר סיני', ככזו שמזכירה את "שבועת הווסאלים" שהייתה נפוצה במזרח הקרוב בעת העתיקה. במסגרת שבועות אלו, היה שליט רב־עוצמה כורת ברית עם מלך חלש ממנו, כשהם מבטיחים בזה את האינטרסים של שני הצדדים. מסגרת זו מעניקה לנו הזדמנות לחדד משמעויות נוספות של 'מעמד הר סיני', כאלו שבדרך כלל פחות מבחינים בהן.
אל מול תיאורים רבים של כריתת ברית בין מלכים, ניצב תיאור 'מעמד הר סיני' יחיד, ייחודי ושונה. לא מתוארת בו ברית בין מלכים, ולא ברית בין א-ל למלך, אלא ברית בין אלוקים והמון העם. ב'מעמד הר סיני' עמדו למרגלות ההר ההמונים – גברים ונשים, צעירים ומבוגרים. אל כולם פנה אלוקים בשווה. יתרה מכך, חכמי המדרש לפני קרוב לאלפיים שנה, הבחינו ברמזים בפרשה זו המדגישים את מקומן של הנשים ב'מעמד הר סיני', ואמרו:
" 'כה תאמר לבית יעקב' – אלו הנשים; 'ותגד לבני ישראל' – אלו האנשים."
(מכילתא דרבי ישמעאל, מסכת 'בחודש' פרשה ב)
הדגשה זו באה דווקא על רקע מעמד האשה בעולם העתיק, שלא היה משופר כלל. חכמי המדרש ביקשו להדגיש כי ביחס לאלוקים אין כל משמעות למין, גזע או צבע. אלוקים פונה לכולם ומעוניין בשותפות עם כולם.
דבר זה בולט ביותר כאשר אנו קוראים את פנייתה של התורה אל האדם:
"הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך… – והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב [-בהר סיני]."
(דברים ד, ט-י)
כאשר אנו חושבים על כך, נראה לנו מובן מאליו שקריאה זו מופנית אל כל אדם. אך שוב, היכרות עם העולם העתיק שבו ניתנה התורה, מגלה לנו כמה הצליחה התורה להשפיע על חיינו, על התפיסות הבסיסיות ביותר שלנו. מתוך יותר ממיליון כתובות שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בארצות המזרח הקרוב, באף אחת מהן (!) אין סיפור שעם מספר לעצמו – הורה לילדיו – על תולדותיו של העם, על ההיסטוריה הלאומית ועל תפקידים רוחניים כאלו ואחרים המוטלים על העם כולו. רוב הכתובות הללו עוסקות ביחסים שבין האלים והמלכים.
התורה איננה רק ספר הנחיות רוחני-מוסרי שניתן מאלוקים, וגם לא רק מסמך לאומי-היסטורי עתיק. התורה היא ספר שמכונן את מעמדו של האדם מן השורה, מעמיד אותו כבן־ברית של אלוקים, כמי שמעשיו הם בעלי משמעות חשובה. היהדות פנה אל כל אחד, אל כל אחת, ומציעה את ההזדמנות להיות שותף בתיקון עולם. בתגובה לקריאה זו אנו נקראים לאמץ את המענה של אבותינו, אותו נקרא בפרשת השבוע: "נעשה ונשמע".
