מנהיג נטול זוהר

בתוך החושך הזה צומחת הגאולה. תינוק נולד למשפחה מיוחסת, ולאחר שלושה חודשים של הסתרה, אמו המיואשת מניחה אותו בתוך תיבה על גדות הנילוס. בתו של פרעה מלך מצרים יורדת לרחוץ בנהר, מוצאת את התינוק ומאמצת אותו. הילד, 'משה' שמו, גדל בתוך ארמון המלך המצרי. באחד הימים משה מסתבך כשהוא הורג מצרי שהתעלל ביהודי והיכה אותו, והוא נאלץ לברוח ממצרים. הוא מגיע למדיין, מתחתן עם ציפורה שיולדת שני בנים ומשתקע שם.

אך למשה נכון ייעוד אחר ממגורים שלווים במדיין. התוכנית הא-לוקית משנה את חייו. באחד הימים משה רועה את הצאן של חמיו במדבר, ושם מתגלה אליו א-לוקים מתוך שיח בוער ומטיל עליו את התפקיד לשוב למצרים ולייצג את עם ישראל בפני פרעה לקראת השחרור והיציאה ממצרים.

משה לא מקבל בקלות את התפקיד. חמש פעמים הוא ניסה להתווכח ולסרב, כשבכל פעם הוא מעלה נימוק חדש מדוע הוא איננו מתאים לתפקיד ומדוע שליחותו עתידה להיכשל. אבקש להתמקד על הסירוב הרביעי, שבו טען משה את הטענה המשכנעת הבאה:

"ויאמר משה אל ה': בי אדוני, לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנוכי."
(שם ד, י)

אכן, טענה משמעותית. משה לא היה בעל כישורים רטוריים מפותחים, ואף לקה בעיוות כלשהו בהפקת צלילים מפיו, כך שדבריו נשמעו באופן שאיננו צלול דיו. לקות זו, טוען משה, היא משמעותית לכך  שאיננו מתאים לתפקיד המוטל עליו. אחד מהכישורים הנדרשים למנהיג הוא יכולת הרצאה ושכנוע של ההמונים, ואת זה משה איננו יכול למלא.

התשובה הא-לוקית הייתה חדה וברורה:

"ויאמר ה' אליו: מי שם פה לאדם? או מי ישום אילם, או חרש, או פיקח, או עיוור? הלוא אנוכי  – ה'! ועתה, לֵך! ואנוכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר!"
(שם שם, יא-יב)

אם נתבונן בתשובה הא-לוקית נראה כי לא הובטח למשה שהלקות הרטורית שלו תתרפא. לא יהיה כאן נס. משה אומנם יקבל סיוע א-לוקי והוא יצליח לדבר ולהרצות בפני פרעה ובפני העם את דבריו, אך הדברים יישמעו מגומגמים.

מדוע לא טופלה בעיה זו בדרך ראוייה? מדוע משה נכנס לתפקיד ההנהגה כשהוא לוקה בדיבורו? הר"ן – רבי ניסים גירונדי, חכם ספרדי בן המאה ה-14, משיב על כך את התשובה הבאה:

"יען לא יחשוב שהיות ישראל וגדוליהם נמשכים אחריו, היה לצחות דברו כמו שייאמר על מי שהוא צח הדיבור שימשיך ההמון אחריו, ושהשקר ממנו יחשב אמת, והדבר בהיפך למי שהוא כבד פה וכבד לשון, שהאמת לא יקובל ממנו רק לחוזק הגלותו"
(דרשות הר"ן, הדרוש החמישי)

ברטוריקה קיימת סכנה. מנהיג בעל כושר רטורי מעולה יכול לסחוף אחריו את ההמונים גם כאשר תוכן הדברים שהוא מדבר איננו אמיתי בהכרח. הנהגת העם על ידי משה הייתה נטולת סממנים חיצוניים זוהרים, כדי שהתורה שעתידה להינתן על ידי משה בהמשך לא תתקבל בעם בעקבות סחף והתלהבות רגעית.

את התורה יש לקבל ביישוב הדעת, תוך התבוננות והבנת משמעות הדבר. כדי שהאמת הא-לוקית תחדור לליבותיהם של בני האדם, היא צריכה להיות חפה מזוהר חיצוני. האמת ניכרת בתוכן ולא בהגשה החיצונית.

אדם שמעוניין להשקיע ולהתקדם בלימוד תורה ובקיום מצוות, צריך להתכונן לכך שלא תמיד האמת הגדולה של היהדות זוהרת מבחוץ. הסיפוק והאושר מגיעים כאשר ההתמקדות היא בעיקר בתוכן ולא בצורה החיצונית. השקעה בפנימיות – היא הבחירה הנכונה והטובה.