מידותיו של הכותל המערבי
מידותיו של הכותל המערבי ואופן בנייתו העסיקו את חוקרי ירושלים עוד במאה ה-19. בשנת 1864 מגיע לארץ ישראל מהנדס וארכיאולוג בריטי בשם צ'ארלס וילסון ומשימתו הראשונה הייתה מיפוי העיר ירושלים. בתחילת 1867, כשלוש שנים לאחר תגליותיו של וילסון, מגיע לירושלים חוקר בריטי נוסף, הפעם בשליחות הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. החוקר, צ׳ארלס וורן, חופר פירים מתחת לקשת וילסון (אחד מהם נמצא בשטח אולם התפילה בקשת וילסון) ויורד לסלע האם ועד לתשתית. במהלך שליחותו בירושלים הוא מגלה גם את אחד מארבעת שערי הכניסה להר הבית שהיו בכותל המערבי בימי בית שני שלימים יקרא שער וורן. וילסון ווורן הם מהראשונים לגלות את ההמשך הצפוני של הכותל, הם התקשו להתמיד בחפירה מסודרת ומשימתם לא הושלמה בשל קשיים שהערים אליהם השלטון העות׳ומני. הם חשפו מערכות של מבנים אבל לא ידעו את פשרם ולא הצליחו לחבר ביניהם לכדי רצף אחד.
במשך 50 שנה, מפרוץ מלחמת העולם הראשונה ועד למלחמת ששת הימים, לא נעשתה פעילות מחקרית באזור הכותל המערבי.
רק לאחר מלחמת ששת הימים חודשו החפירות במנהרות הכותל במטרה לחשוף את הכותל המערבי לכל אורכו. המשימה הופקדה על משרד הדתות והובלה על ידי רב הכותל הרב מאיר יהודה גץ ז"ל תוך מסירות נפש ודאגה לפרטים הקטנים ההנדסיים והניהוליים. כמעט עשרים שנה נמשכה החפירה של מנהרות הכותל, מבצע שהיה מלווה בלא מעט קשיים ואתגרים. עם הקמתה של הקרן למורשת הכותל המערבי בשנת 1987, הועברה האחריות על החפירות לידיה והיא המשיכה במבצע החפירות בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות בד בבד עם פתיחת המנהרות לקהל הרחב.
מלאכת החפירות
במנהרות נעשתה ביסודיות רבה ותחת פיקוח הלכתי ומדעי, חשפה מחדש את ירושלים בימי תפארתה, לפני אלפיים שנה ויותר. בחפירות נתגלו פרטים חדשים, על ההיסטוריה והגאוגרפיה של מתחם הר הבית לדורותיו. התבררו עובדות לא ידועות על תהליכי הבנייה ונחשפו אתרים עלומים וממצאים ארכאולוגים חשובים. אט אט התגלה גשר עצום מימי בית שני, מקוואות טהרה ששימשו את אנשי ירושלים ועולי הרגל, רחוב אשר בעזרת מטבעות וחרסים שנמצאו בו תוארך לימי בית שני וכמובן הכותל המערבי כמעט לכל אורכו. נדבכי הענק של הכותל – מסותתים היטב ושמורים להפליא, בורות מים עתיקים ותעלת מים קדומה מימי החשמונאים שנחסמה על ידי הורדוס כאשר הרחיב את שטח הר הבית ובנוסף, מפעלי בנייה מרשימים של המוסלמים בימי הביניים אשר במידה רבה שימרו את הכותל לאורך השנים. כל אלה הופכים את מנהרת הכותל לאוצר היסטורי וארכיאולוגי מופלא. ועדיין, רב הנסתר על הנגלה למרגלות הר הבית ומלאכת חשיפת המנהרות ממשיכה גם בימים אלו.
מאמצים רבים הושקעו על ידי הקרן למורשת הכותל כדי לחשוף את התגליות בכותל לציבור. ביום ירושלים תשמ"ט (1989) נפתחו המנהרות לציבור הרחב בטקס חגיגי. על מנת להכשיר את מנהרות הכותל לקהל הרחב ולאפשר תנועה בטוחה ומהנה למבקרים היה צורך בשיקום הקשתות העתיקות, ייצוב אבנים שנפגעו מרעידות אדמה ותיקון נזקי מים דרשו פתרונות ייחודיים, הנדסיים ובטיחותיים. במקום הותקנו מערכות מיזוג ותאורה, שילוט וניקוז ונבנו מסלולי הליכה מותאמים גם לבעלי מוגבלויות. כדי להשלים את החוויה הוקם מערך הדרכה והסברה מקצועי אשר מלווה את המבקרים במנהרות, ומשתף בפרטים מרתקים על בניית הכותל ובית המקדש ועל החיים בירושלים של ימי קדם. הדרכה במנהרות הכותל ניתנת בשפות שונות ועבור קהלים מגוונים: מתפללים, כיתות לימוד, חיילי צה״ל, משפחות, קבוצות מאורגנות, ותיירים מישראל ומרחבי העולם.
מיליוני מבקרים מכל העולם ביקרו במנהרות הכותל מיום פתיחתן לקהל הרחב והן הפכו במהרה לאחד מיעדי התיירות המבוקשים ביותר בעיר העתיקה. הכניסה למנהרות הכותל כרוכה בתשלום דמי כניסה ובשל עומס רב של מבקרים לאורך כל השנה, מומלץ מאוד להזמין מקום מבעוד מועד.
מנהרות הכותל הן מעין 'מנהרת זמן' בירושלים העתיקה, ומי שמגיע לבקר בהן כאילו נבלע הישר אל ימי הזוהר של ירושלים כפי שהייתה במאה הראשונה לספירה. אולם הביקור אינו רק מסע בזמן אלא מהווה גם שיעור רב רושם בהיסטוריה היהודית, בארכאולוגיה של העיר ובטופוגרפיה שלה.
