רגע אחד של כנות

על איזו מצווה הוא מדבר? מדוע שנחשוב שהיא רחוקה, בשמים או מעבר לים? איזה דבר קרוב אלינו מאוד, על פי עדותו של משה?

על פי כמה מחשובי הפרשנים, המצווה המדוברת היא לא פחות מאשר… חזרה בתשובה!

לחזור בתשובה זה קל? אם היו שואלים אותנו, נדמה כי רבים היו אומרים את ההיפך: אם יש מצווה קשה ומאתגרת במיוחד, הרי שהיא חזרה בתשובה. הציפייה שאדם ינטוש הרגלים, ירכוש תפיסת עולם אחרת, יחיה באורח חיים שונה מזה שנהג בו בעבר – זוהי אולי הדרישה הקשה ביותר שניתן לדרוש מן האדם. כיצד ניתן להסביר את דבריו של משה?

אנו רגילים לחשוב על התשובה במונחים מעשיים: מה עשיתי עד עתה ומה אני עומד לעשות מעתה ואילך. זה נכון במידה מוגבלת בלבד. התשובה היא בעיקר תהליך נפשי, שאמנם מכוון לבוא לידי ביטוי מעשי, אבל השינוי הוא נפשי. מדובר לפעמים ברגע אחד, רגע בודד, שבו האדם ניצב מול עצמו בכנות, מביט לעצמו בעיניים ושואל: האם זה מי שאני רוצה להיות? האם כך אני רוצה לחיות?

הרגע האחד הזה הוא רגע מכונן. רגע שהתוצאות שלו תבואנה בהמשך, אבל כבר עתה, התרחש כאן אירוע שיש בו מפנה. הרמב"ם בספרו 'משנה תורה' כתב את הלכות התשובה במספר פרקים שמומלץ לקרוא אותם ולעיין בהם. שם הוא קובע כי "התשובה מכפרת על כל העבירות, ואפילו אדם שהיה רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה – אין מזכירים לו שום דבר מרשעו". במילים דרמטיות מתאר הרמב"ם את המפנה שחל ביחסים שבין האדם שחזר בתשובה ובין אלוקים:

"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה… התשובה מקרבת את הרחוקים: אמש היה זה שנאוי לפני המקום [=אלוקים], משוקץ ומרוחק ותועבה; והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד."
(משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ז הלכה ו)

ננסה לחשוב על אדם שאפשר לומר עליו את המילים המחרידות "משוקץ ומרוחק ותועבה". מה עשה האיש הזה? לא מדובר במי שנכשל באופן חד-פעמי וגם לא במי שחוטא מדי פעם. מדובר באדם שהחטא הפך להיות מאפיין שלו, ששקוע בזוהמת החטא. אדם שהוא ממש מכור להתנהגות מכוערת. כעת נחשוב מה היינו דורשים מאדם כזה כדי להסיר ממנו את התווית השלילית שדבקה בו. אולי תהליך ממושך של גמילה, אולי שיוכיח את השינוי שחל בו במשך תקופה. לא היינו מטהרים אותו כל כך מהר מחטאיו.

לא כך נראית החזרה בתשובה שהיהדות מדברת עליה. "אמש" אומר הרמב"ם, רק אתמול בערב "היה זה שנאוי לפני המקום [=אלוקים], משוקץ ומרוחק ותועבה; והיום", ביום אחד בלבד האדם הזה שטרחנו לגנות אותו כל כך הפך להיות "אהוב ונחמד, קרוב וידיד".

איך זה קרה? מה השתנה מאתמול להיום? רגע אחד של התבוננות פנימית, דקה בלי מסכות, שבה האדם מגלה לעצמו את רצונו האמיתי להיות טוב, להיות טהור ומרומם. הרגע הזה נצרב בנפש לנצח, והוא שינה את האדם להיות אהוב, נחמד, קרוב וידיד.

בתקופה זו, לקראת "הימים הנוראים" ראש-השנה ויום-כיפור, כולנו נקראים לזמן לעצמנו את הרגע המכונן הזה, הרגע של התשובה. הרגע החשוב ביותר בחיינו שלא נשכח אותו לעולם. הרגע שבו נזכה להיות "אהוב ונחמד, קרוב וידיד".