'הסתר פנים' – חוויה אובייקטיבית או סובייקטיבית?

א-לוקים קורא למשה וליהושוע להיכנס ל'אוהל מועד', הוא ה'משכן', ומוסר למשה תחזית עגומה על מה שעתיד לקרות לעם ישראל בשנים שיבואו, תחזית שהתגשמה במלואה. על פי תחזית זו, עם ישראל עתיד לעבוד א-להים אחרים, ולהפר את הברית עם א-לוקים. בתגובה, א-לוקים עתיד להסתיר את פניו מעמו:

וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם… ומצאוהו רעות רבות וצרות; ואמר ביום ההוא: 'הלא על כי אין א-לוקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה!' ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, על כל הרעה אשר עשה…(דברים לא, יז)

אין מתואר בפסוקים אלו עונש על כך שעם ישראל עזב את הברית, אלא שא-לוקים יסתיר את פניו, ו'הסתרת פנים' זו היא הגורמת לכך שצרות יבואו על ישראל. מדוע העונש מתואר כ'הסתרת פנים'? ומהי משמעותה של 'הסתרת פנים' זו?

המושג 'הסתר הפנים' הינו נדבך יסודי בהגות היהודית האמונית. כאשר אנו מאמינים בא-ל אחד, ומאמינים בכך שיש לו יחס עם ברואיו, אנו מאמינים במילים אחרות שא-לוקים הוא כולו טוב. אין אנו מסוגלים לקבל רוע וסבל מאת הא-לוקים, אף אם האדם זכאי לאותו סבל. ואכן, בפסוקים אלה העונש מתואר ככזה שמגיע מתוך כך שא-לוקים מסתיר את פניו ומעלים את עיניו באופן זמני, מה שמאפשר ליד המקרה להכות בזכאי לעונש.

תחושה זו, שאין הרוע בא מאת הא-לוקים, אלא מכך שלעת עתה הוא מסתיר את פניו, ליוותה את העם היהודי במהלך הצרות הקשות ביותר שעברו עליו: בחורבן בית המקדש, ובגלות הנוראה שבאה בעקבותיה; במסעות הצלב; בתקופת האינקוויזיציה, כמו גם בשואה.

אך לעיתים, עבור האדם המאמין, חוויה זו שא-לוקים מסתיר את פניו ואינו נוכח בסבל שעובר עליו, הינה חוויה קשה מנשוא. הרב ברוך רבינוביץ' (1914-1997), היה ניצול שואה שפעל להציל אלפי יהודים מגירוש למחנות ההשמדה. בסוף ימיו הוא כתב ספר בשם 'בינת נבונים', בו הוא מתאר את השואה מפרספקטיבה של יהודי מאמין, וכך הוא כותב:

…ולמרות שידענו שכל זאת באתנו מאת ה'… למרות זאת בלבנו לא השלמנו עם זה. כי יכולנו לקבל גזירת א-לוקים, אבל לא יכולנו להשלים עם ההרגשה… כאילו הסיר פניו ממנו, ואינו רוצה לדעת מה קורה לנו; כאילו אחרי שמסר אותנו ביד אויבינו, הפך עלינו עורף, בלי להסתכל במה שהאויבים הללו מעוללים לנו. תפילותינו לא נתקבלו, ועל כל צעקותינו לא נענינו. הרגשה כזאת של השלכה מאת פניו, לא יכולנו בשום אופן להתגבר עליה… נחרדנו עד העצמות בקראנו בתורה: 'וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, והסתרתי פני מהם'…

(בינת נבונים עמודים קלא-קלג)

פתרון לחוויה קשה זו, הוא מוצא אצל חכמי התלמוד:

"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"… אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי שהסתרתי פני מהם – ידו נטויה עלינו, שנאמר: "ובצל ידי כיסיתיך" (ישעיהו נא, טז).
(חגיגה ה, ב)

כשאדם חפץ שאחר לא יראה אותו, עומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת לכסות או לסובב את פניו, והשנייה לשים את ידו מול פניו של האחר, כך שלא יוכל לראותו. כשאנו קוראים שא-לוקים עשוי להסתיר את פניו, מדמים אנו את זה לאדם המסובב פניו לאחור ומתעלם ממה שהוא רואה, או מסתיר את פניו בכף ידו; אך חכמי התלמוד – על פי הנאמר בספר ישעיהו – מפרשים, שיש לדמות 'הסתר פנים' זה לאדם המכסה את פניו של רעהו, ולפיכך אין רעהו יכול לראותו, אך באמת הוא נוכח כאן לחלוטין ורואה את רעהו. אם כך, כאשר א-לוקים מייסר את הזכאי לעונש, אין הוא נסתר או נעלם; נוכח הוא לחלוטין, אלא שבאופן זמני אין האדם יכול לחוות את נוכחותו המלאה בטוב ורחמים.

אנו מייחלים לשנה טובה, בה יהיו חיינו מלאים בנוכחות המלאה של הטוב הא-לוקי; שנה נטולת מגפות ומלחמות, ומלאה בשלום ושמחה. ועם כך עלינו לדעת, כי גם בשעות הסבל והצער שעברו עלינו, א-לוקים נוכח עימנו, אף אם לא היה ביכולתנו לחוות זאת; כפי שכתב רבי נחמן מברסלב:

                        אבל באמת אפילו בכל ההסתרות,

                        ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה,

                        בוודאי גם שם נמצא השם יתברך.

(ליקוטי מוהר"ן נו, ג)