תוצאות הנתינה והאחדות – פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת השבוע 'חיי שרה' אנו קוראים את סיפורו של אליעזר, עבדו של אברהם אבינו, שיצא בשליחות אברהם לחפש אישה עבור יצחק, בנו וממשיך דרכו של אברהם. אליעזר מגיע לארם-נהריים, מקום מגוריה של משפחת אברהם, ושם, בעיר חרן, הוא פוגש נערה מופלאה.
אליעזר שהכיר היטב את דרכו הרוחנית והמוסרית של אברהם, בחר לבחון את הנערה והציב בפניה אתגר: הוא ביקש ממנה שתשאב עבורו מים מן הבאר וציפה לתגובתה. הנערה, שלאחר מכן התברר ששמה רבקה והיא בת משפחתו של אברהם, לא הסתפקה בהגשת מים עבור ההלך הזר, אלא אף הציעה מיוזמתה להשקות גם את הגמלים שליוו אותו במסע.

לנערה כזו אליעזר ציפה. נערה שמתאפיינת בתכונות של חסד וראיית צרכיו של הזולת – היא המתאימה ליצחק.
ואכן, אליעזר מוזמן לבית הוריה של רבקה, כנהוג בימים ההם, ושם הוא מציג את עצמו ומציע בפניהם את השידוך: רבקה ויצחק. לאחר שיחה ארוכה הסכימה משפחתה של רבקה לתת לה להחליט האם ברצונה ללכת עם אליעזר לארץ כנען, מקום מגוריו של אברהם.
רבקה הביעה נכונות לצאת למסע, אל ארץ כנען, שם פגשה את יצחק ונישאה לו: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאישה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו".

כאשר נפרדו בני המשפחה מרבקה, איחלו לה ובירכו אותה בדברים הבאים:

אחותינו! את היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך את שער שונאיו!
(בראשית כד, ס)

ברכה זו נראית מעט תמוהה. האחות יוצאת לדרכה במטרה להינשא ליצחק, ובמקום לאחל לה חיים מאושרים, שמחים ופוריים, בוחרים בני משפחתה לאחל לה שילדיה ינצחו את האויבים! לא נראה שמישהו מאיתנו היה מברך בברכה כזו כלה העומדת ערב חופתה.

אחד הפרשנים המקוריים לתורה היה ר' שלמה אפרים מלונצ'יץ (1550, פולין – 1619, פראג). פירושו נקרא 'כלי יקר' והוא אכן כלי יקר מאוד גדוש ברעיונות תורניים עמוקים. בהתייחס לברכה זו כותב ה'כלי יקר', כי ברכה זו היא תוצאה טבעית של תכונותיה והתנהגותה של רבקה.
שכן אדם הגומל חסד עם הזולת רוכש לעצמו ידידים ואוהבים רבים, ובעת צרה יעמדו כולם לימינו. לדבריו, כאשר בני משפחתה של רבקה בירכו אותה, הם איחלו לה שתכונותיה הטובות תעמודנה לה בכל עת, וגם אם תבוא עת צרה – יהיו לה אוהבים רבים שיסייעו בידה.

עם ישראל לדורותיו מתאפיין באחדות ובאהבת הזולת המתגלה בעת צרה. אך טעות היא לחשוב שרק בעת צרה תכונות אלו מתקיימות, ואילו בזמני שגרה התכונות הנפלאות הללו נעלמות. האחדות המתגלה בזמנים קשים היא תוצאה של חיים חברתיים המאופיינים בחסד ונתינה לזולת. כאשר עם מקיים חיים שגרתיים שהנתינה תופסת בהם מקום מרכזי, הדבר יפרוץ בעוצמה רבה בשעת מצוקה, כאשר האחדות היא תוצאה טבעית של הערכים הסמויים בכל עת.

לאחדות יש כוח רב. בספר קהלת נאמר:

"טובים השניים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם; כי אם יפלו האחד יקים את חברו, ואילו האחד שיפול – ואין שני להקימו. גם אם ישכבו שניים וחם להם, ולאחד – איך ייחם? ואם יתקפו האחד – השניים יעמדו כנגדו. והחוט המשולש – לא במהרה ינתק"
(קהלת ד, ט-יב).

שלמה המלך ממשיל בפסוקים אלו את בני האדם לחוטים. כל חוט העומד לעצמו יכול להיקרע בקלות; אך כאשר אנו מלפפים חוטים ועושים מהם חבל עבה – קשה מאוד לקרוע אותו.
כאשר אנו חיים באחדות, אנו כחוטים מלופפים שאין דרך לקרוע אותנו.
באחדות ובאהבה ננצח.