להיות שותף במלכות א-לוקים

ראש השנה- תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ראש השנה הוא ציון דרך שאותו מציינים בכל התרבויות ובכל העמים – כל אחד בתאריך שבו הוא קובע את תחילת השנה. העם היהודי מציין את ראש השנה בתאריך העברי א' בתשרי ולמחרתו. במקרא איננו מוצאים את הכינוי 'ראש השנה' לחג זה, אלא את השם 'יום תרועה', לציון המצווה הייחודית שאנו מקיימים בראש השנה – מצוות התקיעה בשופר.

מצוות התקיעה בשופר נקשרה במסורת היהודית לשני נושאים: היא מסמלת את הקריאה לעמוד למשפט בפני א-לוקים מחד, ואת טקס הכתרתו של א-לוקים למלך מאידך. שני נושאים אלו ראויים לבירור, ובפרט ראוי לשאול על הקשר ביניהם. לנו, החיים לשמחתינו במשטרים דמוקרטיים, מושג המלכות נראה זר ומרוחק. המשפט "הכתרה של א-לוקים למלך" נראה לקוח מתרבויות עתיקות, ואכן כך: התנ"ך, אבן היסוד של העם היהודי, משתמש במושגים בני תקופתו כדי לתאר את יחסו של א-לוקים לעולם, לאנושות ולעם ישראל בפרט. חכמי ישראל שבכל הדורות עמלו לתרגם ולהעביר את מושגי התנ"ך אל העולם התרבותי שבו חי עם ישראל בכל דור, ואנו נלך בדרכם ונשאל: מהי המשמעות עבורנו של הכתרת א-לוקים למלך, וכיצד תיאור זה מתקשר לעמידה למשפט בפתחה של השנה החדשה.

בתפילת ראש השנה אנו אומרים את הבקשה הבאה:

ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה יגילו

ועולתה תקפוץ פיה, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ

ותמלוך אתה ה' א-לוקינו על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך

תפילה זו עוסקת בתיאור מלכות א-לוקים בארץ. אם נפשט את מילות התפילה, הרי שאנו מייחסים למלכות ה' את שלטון המידות הטובות: צדק, יושר וחסד, ואת ביטול התופעות השליליות של עוול, רשע וזדון. זוהי המשמעות העיקרית של מלכות א-לוקים על פי מילות התפילה העתיקות.

האם מדובר בשאיפה ריאלית? לא. מדובר בתוכנית מעשית! כאשר אנו מתפללים במילים אלו למלכותו של א-לוקים אנו מביעים את המוכנות שלנו להיות שותפים להעמקת והרחבת קיומם של ערכי א-לוקים במציאות.

כאשר אנו מייחלים לשלטון הצדק, היושר והחסד אנו אומרים: כן, אנו יכולים לעשות זאת. אנו מסוגלים ורוצים לפעול בדרכים אלו ולחיות לאורן; וכך גם להיפך: ביטול העוול, הרשע והזדון איננו חלום בלבד. כל וויתור, כל מעשה נכון שאנו עושים, כל מאבק קטן למען הצדק שאנו נאבקים – מטה את הכף לטובת מלכותו של א-לוקים. הדבר בידינו ובתפילות ראש השנה אנו מבטאים זאת בלב שלם.

כאן אנו מגיעים למשמעות הנוספת של התקיעה בשופר: עמידה למשפט בפני א-לוקים. בתחילתה של שנה עומדת בפנינו שאלה: להיכן פנינו מועדות? כיצד אנו רוצים לחיות בשנה הקרובה? האם אנו מוכנים להצטרף לצד הטוב שמאמין בערכי הנצח הא-לוקיים או שחלילה, אנו אדישים ומעדיפים לעמוד בצד? אכן, בראש השנה אנו עומדים למשפט ואנו מבקשים שהשנה הקרובה תהיה מיטיבה עבורנו, שנזכה לשנה של אושר, בריאות ושמחה. בקשה זו אינה מנותקת מרצוננו לחיות בעולם ערכי המאמין בגאולה שתבוא על ידי מימוש מלכות א-לוקים. אנו מאמינים שהאושר האנושי צומח ומשגשג כאשר האנושות מובילה את עצמה לחיים ערכיים של צדק, יושר וחסד ומתרחקת מחיים שיש בהם עוול, רשע וזדון.

ברגעים יקרים אלו של התקיעה בשופר אנו חווים רטט של קדושה ונשגבות, ונקראים להפנים את הקדושה הזו ולממש אותה בשנה החדשה על ידי חיים מתוקנים יותר, מוסריים וקדושים יותר, חיים שיש בהם יראת שמיים ושאנו נעשים באמצעותם שותפים למלכותו של א-לוקים.