לעבור מדין לרחמים – ראש השנה

בס"ד

ראש השנה – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

'ראש השנה' העומד לפתחנו פותח את סדרת החגים של חודש תשרי: ראש השנה, יום כיפור וחג הסוכות. לכל אחד מחגים אלו אופי משלו, וכל אחד מהם נועד כדי להטמיע בנו תובנה דתית חשובה שתלווה אותנו במהלך השנה כולה. את התובנות הללו עלינו לחלץ מן המצוות שאנו מקיימים בחג. המצווה המרכזית בראש השנה היא התקיעה בשופר (אמנם בשנה זו שהיום הראשון של ראש השנה חל בשבת, תוקעים בשופר רק ביומו השני של החג); ביום כיפור אנו צמים ומתוודים; ובחג הסוכות אנו יושבים בסוכה ונוטלים את ארבעת המינים. כל אחת ממצות אלו היא בעלת תוכן, רעיון, מסר – שבהם אנו נקראים להעמיק.

ובכן, מה משמעותה של התקיעה בשופר שאנו תוקעים בראש השנה? מדוע ביום הראשון של השנה, על פי הלוח העברי, אנו נוטלים שופר ומשמיעים באמצעותו קולות רמים? מה מבטאת תקיעה זו?

הוגי היהדות כתבו נימוקים רבים לתקיעה בשופר, ביניהם נוכל למצוא את התיאור הבא:

בשעה שישראל נוטלים את שופריהם ותוקעים לפני הקדוש ברוך הוא – הוא עומד מכיסא דין ויושב בכיסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך עליהם את מידת הדין לרחמים.
(מדרש ויקרא רבה פרשה כט)

הרקע לתיאור זה הוא דברי חז"ל – אשר שורשם כבר במקרא – שראש השנה הוא יום הדין, יום שבו א-לוקים בוחן את מצבם של בני האדם כולם ושופט אותם. המדרש מסביר שתקיעת השופר נועדה לעורר רחמים על עם ישראל. לפני שנברר כיצד תקיעת השופר מעוררת את רחמיו של א-לוקים, מן הראוי לשוב האם אנו מצפים שא-לוקים ירחם עלינו? בדרך כלל בני אדם אינם מרוצים כאשר הם זוכים לרחמים. זהו מצב עלוב למדי. מדוע איננו מנסים לזכות בדין בדרך שאינה כוללת רחמים?

התשובה לשאלה זו היא שהרחמים בהם מדובר כאן אינם רחמים מהסוג שנובע ממצבו האומלל של האדם כלפיו מופעלים הרחמים.

כדי להבהיר את סוג היחס שנקרא "מידת הרחמים" הבה נחשוב על מערכת יחסים משפחתית, שבה איננו מצפים שכל אחד מבני המשפחה יפעל בכל חומרת הדין. במשפחה הכללים שונים. ישנה הכלה, קבלה והתחשבות גדולים יותר. אלו הם יחסים של מידת הרחמים, שאינה נצמדת אל הדין אלא פועלת ברַכּוּת ומתוך קירבה נפשית.

ראש השנה הוא אכן יום הדין שבו א-לוקים שופט את בני האדם, את מעשיהם בעבר ואת תוכניותיהם לעתיד, אך אופן השיפוט – האם יהיה במידת הדין או במידת הרחמים – תלוי בנו. כיצד התקיעה בשופר קשורה לכך?

במקרא, תקיעה בשופר נעשית במגוון הזדמנויות, ביניהן במעמד של הכתרת מלך. זוהי אחת המשמעויות – אולי המרכזית שבהן – של התקיעה בשופר בראש השנה. באמצעות התקיעה אנו מכריזים על כך שאנו מעוניינים ומקבלים עלינו את מלכות א-לוקים. ברובד הפשוט, שגם הוא נכון, הכרזה זו מבטאת הסכמה לציות לחוקיו של א-לוקים כפי שהם מופיעים בתורה. אך ברובד העמוק יותר, זוהי הכרזה של אמון וביטחון. אנו מביעים אמון בא-לוקים ומעוניינים שהוא ימלוך עלינו. הבעת אמון זו יוצרת יחס שונה בינינו ובין א-לוקים, יחס שמידת הדין אינה מנהלת אותו אלא דווקא מידת הרחמים המבטאת את הקירבה והאמון ההדדי.

ראש השנה הוא הזדמנות שחוזרת בכל שנה ומציעה בפני כל אדם את האפשרות לחדש את מערכת היחסים שלו עם א-לוקים, ולהפוך אותה מדין לרחמים, מניכור לקירבה. התקיעה בשופר היא הזדמנות עבור כל אחד ואחת להתחיל את השנה החדשה ברחמים ולא בדין.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנה של אושר ושלווה, שמחה, בריאות ונחת.