אֲגֻדָּה אַחַת – ראש השנה

ראש השנה – תשפ"ו

הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ראש השנה הוא לא רק יום הדין, הוא בעיקר יום בריאת העולם והמלכת הקדוש ברוך הוא עלינו. מלכות אין לה קיום וביסוס ללא אחדות ולכן בראש השנה בכל תפילה נרגשת ודומעת, עוד לפני שנבקש על שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ וְשָׂשׂון לְעִירֶךָ, ושכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה, וְתִמְלוךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלוקינוּ מְהֵרָה לְבַדֶּךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ…  נבקש בקשה חשובה:

"וְיֵעָשּׂו כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם".
(מתוך נוסח התפילה, ימים נוראים)

ראש השנה הוא יום של אחדות. כי אכן, אלוקים רוצה שנהיה באחדות. שנכבד אחד את השני, שנכיל איש רעהו ונכבד את רצונותיו ואת שאיפותיו.

אחדות אין פירושה תמימות דעים. עם ישראל תמיד יהיה מחולק לעדות, מעמדות, שבטים וקהילות, אבל מה שמוטל עלינו כעם זה להיאזר בסבלנות כלפי דעותיו של האחר, גם כאשר הן שונות, וגם כלפי טעויותיו. אין אדם חף מטעויות, וכשמהשיח הציבורי והאישי נעדרת השנאה העיוורת, אז נסללת הדרך לעולם נעים ומתוקן.

עם ישראל תמיד ידע להיות סולידרי מול מצוקת הזולת. הלב היהודי מעולם לא פעם ברוגע לנוכח סבל של יחידים או קהילות. דפי ההיסטוריה מלאים בעובדות כאלו. מי לא קרא על היהודים שמכרו כל אשר להם למען "פדיון שבויים" – שבוי שכלל לא היה מוכר להם קודם לכן… נשים יהודיות הסכימו להעניק את תכשיט הזהב האחרון שלהם למען זר, רק כי הוא שבוי, כי הוא חולה, כי הוא יתום, כי היא אלמנה…

לפני שמונים וחמש שנה בדיוק, בערב יום הכיפורים של שנת תש"א עגנה האונייה אטלנטיק בחוף איסטנבול ועל סיפונה 1600 מעפילים ממרכז אירופה ('גולי מאוריציוס' – ששהו בכפייה חמש שנים תמימות באי האפריקאי הרחוק והבודד). לפתע, כמו משום מקום, הופיעו על האטלנטיק יהודים מאירי פנים, יהודים טורקיים, עם 1500 כיכרות לחם טריים. פתאום היה למפליגים התשושים מה לאכול בסעודה המפסקת שלפני הצום, שזה היה נפלא אבל הרבה יותר מכך, עצם מחוות הסולידריות רוממה את רוחם, כי הם הרגישו אחוות אחים, וזה נתן להם כוח להמשך המסע.

ובאותה תקופה, בשנת 1940, הרגישה כך קבוצת היהודים מגרמניה, שנמלטה מהרייך השלישי והגיעה לפנמה. כלום לא היה להם בחבל ארץ זו, את כל הרכוש שלהם הותירו מאחור. מיואשים וחסרי כולם שהו במעצר עקב הגדרתם כנתיני אויב… כל זאת, עד שזה נודע ליהודים המקומיים, יוצאי חלב שבסוריה, ששילמו כל שהיה להם כדי לשחרר את הקבוצה ממעצר, ובכל כוחם והונם סייעו לייסד את קהילת יוצאי גרמניה בפנמה.

עם ישראל ידע תמיד להתאחד ולפתוח את הלב אחד לשני בזמני מצוקה אבל העבודה היא לאהוב ולכבד, תמיד, בכל מצב.

העבודה שלנו בראש השנה היא לעמוד לפני אלוקים באחדות ואהבת ישראל.

הפרשה שנקראת מידי שנה לפני ראש השנה פותחת כך:

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל…
(דברים כ"ט, ט)

מפרשי התורה מבארים שהפסוק הזה מרמז על ראש השנה. "היום" – כתוב בזוהר הקדוש מכוון ליום הדין.  בראש השנה אלוקים רוצה שנעמוד לפניו כל רבדי עם ישראל, יחד, כאיש אחד בלב אחד, ללא הבדלי מעמדות.

"טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ…"
(שם, י)

בראש השנה נטהר את לבינו מרגשי שנאה ופילוג לבבות, נמוטט את חומות הבדלי המעמדות ונעמוד יחד לפני אלוקים, "אגודה אחת" כך נזכה לשנה טובה ומאושרת.