מה שהכעס עושה לנו – פרשת חוקת

פרשת מטות מסעי תשפ"ג

הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

לקראת סיום ספר 'במדבר', אנו קוראים על עם ישראל העושה את דרכו אל הארץ המובטחת והמיוחלת, ארץ כנען – היא ארץ ישראל. ארבעים שנה של נדודים עומדות להסתיים. היינו שמחים לקרוא על כניסה חגיגית לארץ, אך ההיסטוריה לא נענתה לציפיותינו. הכניסה לארץ מלווה במלחמות, והשבוע אנו קוראים על המלחמה שנערכה מול חמשת מלכי מדיין.

בשוליה של מלחמה זו אנו לומדים כמה חוקים הנוגעים לדיני טהרה וכשרות הכלים: כיצד ניתן לטהר כלי שנטמא וכדומה. חוקים אלו מעשיים גם בימינו, כאשר קיים צורך להכשיר כלי שבושלו בו מאכלים האסורים באכילה על פי חוקי הכשרות.

והנה פרט מעניין: בשונה משאר חוקי התורה שנאמרו על ידי משה רבינו, חוקים אלו לא נאמרו על ידו. משה נצטווה עליהם, אך מי שהורה לעם לנהוג בהם היה אלעזר הכהן, בנו של אהרון:

"ויאמר אלעזר הכוהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה: זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה…"
(במדבר לא, כא)

מדוע משה שתק ונתן לאלעזר לתפוס את מקומו? חז"ל במדרש ההלכה משיבים על כך תשובה שלא היינו מעזים לומר בעצמנו. הבה נצטט את דבריהם:

"משה רבינו – לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות"
(ספרי במדבר, פרשת מטות פיסקא קנז)

מספר פסוקים לפני ההוראה ההלכתית שנאמרה על ידי אלעזר הכהן, קראנו: "ויקצוף משה על פקודי החייל… הבאים מצבא המלחמה" (במדבר שם, יד). התוצאה, על פי המדרש, הייתה מיידית: משה שכח את ההוראה ההלכתית המתאימה לסיטואציה ואלעזר נאלץ לתפוס את מקומו של משה. בהמשך דבריהם מונים חכמי המדרש מקומות נוספים שבהם כעס משה וכתוצאה מכך בא לידי טעות בהלכה או במעשה.

אחד מפרשני המקרא היהודיים הקדומים, רבי יהודה אבן בלעם (ספרד, 1000-1070), מקשר בין סיפור זה לסיפור על אלישע הנביא המסופר בספר 'מלכים' ב', שם מסופר על מלחמה איזורית שניהלו יהורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ועימהם מלך אדום, מול מישע מלך מואב. בשלב מסויים, כאשר צבאות ישראל ויהודה נקלעו למצב של מצוקה, פנו המלכים אל אלישע הנביא שהתלווה לצבא. אלישע הגיב בתחילה בזעם: "ויאמר אלישע אל מלך ישראל: מה לי וָלָךְ? לֵךְ אל נביאי אביך ואל נביאי אימך!" כשהוא רומז לעבודה זרה שהתקיימה באותם ימים בממלכת ישראל. לאחר מכן נעתר אלישע לבקשת המלכים והורה: "ועתה קחו לי מנגן", ומייד "והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה' ".

לשם מה נזקק אלישע לאדם שינגן לפניו? רש"י משיב על כך במילים קצרות: "מפני הכעס נסתלקה שכינה ממנו." (רש"י למלכים ב' ג, טו). שוב אנו פוגשים בענק־רוח הכועס, ואפילו כעס מוצדק, אך כתוצאה מן הכעס הוא איננו מצליח לשוב למעלתו הרוחנית. מי שהסביר זאת במילים קצרות היה הרלב"ג (ר' לוי בן גרשום, פרשן ואסטרונום, פרובאנס, המאה ה-14). הוא כותב בהתייחסותו לסיפור אלישע:

"להודיע שראוי להרחיק מידת הכעס, כי הכעס מכבה אור השכל."

אנו נקראים ללמוד מגדולי האומה, מהצלחותיהם וגם מכישלונותיהם. אך יש להודות שאין לנו צורך להרחיק עד משה רבינו במאה ה-14 לפנה"ס או עד אלישע הנביא במאה ה-9 לפנה"ס. אנו מכירים היטב כיצד הכעס משפיע עלינו לרעה, אנו מודעים היטב לנזקים שהכעס מחולל לנו. כמה מערכות יחסים ניזוקו כתוצאה מתגובה בלתי נשלטת ברגע של כעס. כמה סיכסוכים היו נפתרים אילו אנשים היו נוהגים באיפוק ולא מאפשרים לכעס לשלוט בהם.

כן, אנו יכולים. אנו מסוגלים לגבור על הכעס, לשלוט בו ולנהל אותו.