במדבר- תשפ"ב
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בשבת זו נתחיל לקרוא את ספר 'במדבר' המכונה גם 'חומש הפקודים' על שם שני המפקדים המתוארים בפתיחת הספר ולקראת סיומו. המפקד הראשון נערך שנה לאחר יציאת עם ישראל ממצרים והמפקד השני נערך בשנה האחרונה שהעם היה במדבר, כאשר חנו ממזרח לנהר הירדן, בסמוך לכניסתם אל ארץ ישראל. מכאן שספר 'במדבר' מקיף כשלושים ושמונה שנים שבהן נדדו אבותינו במדבר בדרכם הארוכה אל הארץ המובטחת.
המפקד הראשון אותו נקרא בשבת הקרובה, הקיף את כל העם לשבטיו השונים. שנים-עשר השבטים נמנו במפקד, ולאחר מכן נמנו בנפרד בני שבט לוי – השבט שעליו הוטלו עבודות שונות במקדש. אך לפני שנמנו בני שבט לוי, נמנו בניו של אהרון הכוהן – שעליהם הוטלה עבודת הכהונה. מה שעשוי למשוך את העין במפקד קטנטן זה שבו נמנו בני אהרון, היא הכותרת:
"ואלה תולדות אהרון ומשה… ואלה שמות בני אהרון…"
(במדבר ג, א-ב)
כאשר הכתוב עומד לפרט את בניו של אהרון הוא מקדים "אלה תולדות אהרון ומשה". למרות שמדובר בבניו של אהרון! בניו של משה לא נמנו עם הכוהנים אלא לאחר מכן, עם בני שבט לוי. מדוע הכתוב מכנה אותה "תולדות אהרון ומשה"?
על שאלה זו עמדו פרשנים רבים, וכבר בתלמוד הבבלי הובאו דבריו של רבי יונתן, חכם ארצ-ישראלי בן המאה ה-3, ביחס לקושי פרשני זה, וכך דרש:
"כל המלמד את בן חברו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו יְלָדוֹ… לומר לך: אהרון יָלַד ומשה לימד תורה, לפיכך נקראו על שמו."
(מסכת סנהדרין דף יט)
באימרה החריפה הזו "כל המלמד את בן חברו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו יְלָדוֹ" טמונות שתי אמיתות, שני עקרונות יסוד שהעם היהודי צועד לאורם כבר אלפי שנים.
האחד: לאיכות החיים יש משקל עצום. אדם שחי חיים בעלי איכות רוחנית ומוסרית – חי חיים מסוג שונה לחלוטין. אין אלו חיים עם גוון מעט שונה, אלא חיים מסוג אחר. העיקרון השני הוא שכאשר אדם לומד תורה ומתקדם באיכות החיים הרוחנית שלו, הוא חווה מעין "לידה מחדש". מי שטעם את טעמו של לימוד תורה מעמיק, איננו אותו אדם שהיה קודם לכן.
כאשר מורה דגול זוכה לתלמיד נאמן, נוצר ביניהם יחס של אב ובן. המורה מוליד את איכות-החיים הרוחנית של התלמיד באמצעות התורה שהוא מוסר לו. תובנה זו מזמינה אותנו – ההורים לילדים – להכיר בתרומתם החשובה של המורים לילדינו. כאשר אנו שולחים ילד לבית הספר, אנו מעניקים למורה את הזכות להיות שותף בהורות הרוחנית של הילד. המורה הוא שותף שלנו, ההורים, בחינוך הילד, וכמונו הוא תורם לילד ערכים, דעות ואורח חיים.
הבנת תרומתו החשובה של המורה מחייבת אותנו גם בבחירת המורה הנכון. הורים שהמסורת היהודית חשובה בעיניהם והם שואפים כי ילדיהם ימשיכו את השושלת הארוכה של נאמנות לערכי היהדות, צריכים לוודא שאכן בית הספר שבו ילדיהם לומדים שותף גם הוא לערכים אלו. האחריות מוטלת עלינו – ההורים – למצוא מורה שיהיה שותף אמיתי וכנה לחינוך הילדים שיזכו לאיכות-החיים הרוחנית שהיהדות יכולה לתת להם.