הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
ספר 'במדבר' פותח בתיאור מחנה ישראל החונה במדבר. לכאורה, נושא שולי. עם ישראל יצא ממצרים, שוחרר מעול העבדות, ועתה הוא בדרכו אל הארץ המובטחת ? ארץ ישראל. האם ישנה חשיבות לדרך? האם ישנה משמעות לסדר של המחנה הזמני שבמדבר? אם התורה טורחת לפרט את צורת המחנה וסדריו, דבר זה בא לרמוז לנו על לקחים שניתן להפיק מתיאור זה, מסרים שיילמדו ויעצבו דורות של יהודים.
הבה נקרא את פסוק הכותרת של תיאור המחנה:
"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, מנגד, סביב לאוהל-מועד יחנו."
(במדבר ב, ב)
שנים עשר שבטים חונים במחנה ישראל, כל שבט לעצמו, ולכל שבט דגל משלו המביע את ייחודיותו של שבט זה. המדרש מתאר ומפרט את הסמלים שהיו על הדגלים:
"לכל נשיא ונשיא מפה, וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרון… ראובן ? דגלו אדום ומצויירים עליו דודאים; שמעון ? דגלו ירוק ומצויירת עליו שכם; יהודה ? דגלו תכול ומצוייר עליו אריה…"
(במדבר רבה פרשה ב)המדרש מאריך בתיאור דגלו של כל שבט, ומלמד אותנו כי הדגלים ביטאו את מהותו של השבט ואת תפקידו בפסיפס של עם ישראל כולו.
מאידך, אם נשוב לפסוק שבו פתחנו, נבחין כי קיימת בו הדגשה על מרכז המחנה: "סביב לאוהל-מועד יחנו". אוהל-מועד הוא המשכן. כינוי זה ניתן לו מפני ששם היה אלו-הים נועד עם משה ומתגלה אליו. השבטים כולם, על דגליהם הייחודיים, סבבו את המשכן והיו מכוונים אליו.
ההכרה בתפקידו הייחודי של כל אחד מן השבטים, יש בה סיכון: היא עלולה לפלג את העם וליצור בו קבוצות ומגזרים המנוכרים זה אל זה. רק כאשר יזכרו כולם כי המטרה של כולם היא אחת ? עבודת ה' ? רק אז יוכל העם להיות מגובש למרות ההבדלים שבין הקבוצות השונות המרכיבות אותו.
הרב אליהו אליעזר דסלר, מחשובי ההוגים של 'תנועת המוסר' במאה ה-20, רואה בסדר זה של דגלי השבטים עניין מהותי. בספרו 'מכתב מאליהו' הוא ממשיל את הקבוצות השונות בעם ישראל לחלקים המרכיבים מכונה משוכללת. לא די בכך שכל החלקים יהיו ביחד, יש צורך בסדר מדויק כאשר כל חלק יושב במקום המיועד לו ומשתלב בהפעלת המכונה יחד עם החלקים האחרים שלצידו, שגם הם מונחים במקומם המדויק.
יתרה מכך, טוען הרב דסלר, הסדר נחוץ לא רק להצלחת העם בדור מסוים ובתקופה מסוימת. כל דור ואופיו, כל דור ותרבותו, כל דור והשאלות שמעסיקות אותו והתשובות המתחדשות שלו ? דור מצטרף לדור. המסורת היהודית איננה נשענת רק על עבר מרוחק, אלא רואה בכל דור ודור המשך והתקדמות של האנושות כולה, אל עבר תכלית של גאולה שלמה. בכך שותפים הדורות כולם, התקופות כולן. כל תקופה ותרומתה, כל דור והאיכות המיוחדת שלו.
אך כפי שראינו במחנה ישראל שבמדבר, הקשר בין הקבוצות השונות בעם נשמר על ידי המטרה המשותפת, כאשר כל השבטים מכוונים אל המשכן הניצב באמצע המחנה; כך גם ביחס לתקופות השונות בהיסטוריה היהודית. מה שמאחד בין דור אחד לדורות שלפניו, זו המטרה המשותפת של עבודת ה', הקושרת בין הדורות ובין התקופות ויוצרת שלשלת של דורות היונקים זה מזה ומורכבים זה על גבי זה.
ההצטרפות לשלשלת הדורות, איננה ממעיטה בערכו של ההווה. להיפך. כפי שאנו מכבדים את הדורות הקודמים, על מאמציהם ועל תרומתם, כך אנו מבקשים להצטרף אל הדורות הקודמים ולברר מהי התרומה הייחודית של הדור שלנו, מהי התרומה הייחודית של כל אחד מהחוגים והקבוצות המרכיבים את הפסיפס הנהדר של עם ישראל.
