פרשת במדבר תשע"ז
הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בשבוע שעבר סיימנו את קריאת ספר 'ויקרא' ספר שלישי שבחמישה חומשי תורה שעיסוקו העיקרי הוא בהלכות המקדש והכוהנים, הטומאה והטהרה. השבוע אנו פותחים את קריאת הספר הרביעי – ספר 'במדבר'. מעניין להבחין בחלוקה הכרונולוגית שבין חמשת חומשי התורה. ספר 'בראשית' מקיף היסטוריה בת אלפי שנים עד ירידת יעקב ומשפחתו למצרים. הספרים 'שמות' ו'ויקרא' מספרים על כמאתיים שנים, מנקודת הזמן בה הסתיים ספר 'בראשית' ועד תום שנה ליציאת מצרים. הספר הבא הוא ספר 'במדבר' שמספר על אירועים שונים שהתרחשו בשלושים ותשע השנים הבאות בהם נדד עם ישראל במדבר, עד העמידה על פתחה של ארץ ישראל. הספר האחרון – 'דברים' ? מספר על החודשים האחרונים של השהות במדבר ועל פרידתו של המנהיג הגדול, משה רבינו, מעמו.
כאמור, ספר 'במדבר' כשמו כן הוא, מספר על השהות הארוכה במדבר, בדרך ממצרים לארץ המובטחת, ארץ ישראל. המאורע המשמעותי ביותר שהתרחש במדבר, היה 'מעמד הר סיני', בו שמע העם כולו את 'עשרת הדיברות', קיבל את התורה וכרת ברית נצחית עם אלוהים, ברית של ייעוד ותפקיד שמלווה את העם היהודי באלפי השנים הבאות עד ימינו.
חכמי המדרש התעכבו בפרשת 'במדבר' על אותו מאורע ייחודי של נתינת התורה שהתרחש במדבר ושאלו: למה ניתנה התורה במדבר? אין זו שאלה תמימה כלל. השאלה "למה ניתנה התורה במדבר" נובעת מתפיסה תיאולוגית-דתית עמוקה, הרואה במדבר מקום שאיננו תואם את מגמותיה של התורה. אם היינו מבינים שהיהדות מבקשת ליצור מרחב של התבודדות, של ניתוק והתרכזות במה שמעבר למציאות – המדבר היה המקום המתאים ביותר לנתינת התורה. אך החכמים ששאלו שאלה זו הבינו שהמדבר סותר את מגמת התורה: ליצור חברה אנושית פעילה בעלת מוטיבציה מוסרית וערכי קודש. לכאורה, התורה הייתה צריכה להינתן בעיר, במקום בו מתקיימים חיים אנושיים מפותחים.
תשובתם של חכמים מגלה לנו ערכי יסוד ראשוניים שעשויים לשנות את התפיסה על היהדות:
"מה המדבר חינם לכל באי עולם, אף דברי תורה חינם לכל באי עולם."(מדרש במדבר רבה א, ז)
המשפט "חינם לכל באי עולם" מצביע על שתי נקודות. ראשית, התורה, כמו המדבר, היא "חינם". המדבר הוא מקום שאיננו דורש מן האדם תכונות מסוימות או כישורים ספציפיים. במדבר אתה מה שאתה, בלי תוספות ובלי הסתרות. כך גם התורה. היהדות אינה פונה לאנשים בעלי כישורים מסוימים, בעלי השכלה ברמה כזו או אחרת, בעלי אישיות ספציפית. היא איננה שיטה רוחנית שיכולה להתאים לבודדים בלבד. היהדות מציעה חזון רחב ואורח חיים מקיף שאינם דורשים תנאים מוקדמים, אלא הם פונים ומתאימים אל האדם באשר הוא, כפי שהוא.
הנקודה השנייה המעניינת היא ההשוואה בין המדבר והתורה במשפט: "לכל באי עולם". המדבר הוא מקום נטול תרבות ספציפית, מנותק מציוויליזציה בעלת תפיסות ונורמות כאלו ואחרות. המדבר הוא מקום שבו האדם מוזמן לייצר בעצמו את התרבות, להתנהג כרצונו החופשי. הניסיון ההיסטורי המוכיח שהיהדות שרדה תרבויות רבות ושונות, במקומות שונים וסגנונות חיים כה רבים, מלמד אותנו שהתורה איננה תואמת דווקא לתרבות מסוימת או לדור מסוים. היהדות מציעה תשתית קיום אנושית שניתן ליישם אותה בכל דור ובכל תרבות. במובן זה, היהדות, כמו המדבר, היא "לכל באי עולם".
-q42lp0lzihv53h77om2it903cv9yiz80luoep8nbis.jpg "Gross292_Large")
