מה יש במדבר?

בארבעים השנים הללו, היה עם ישראל במדבר. מדוע דווקא במדבר? מה יש שם? במדבר אין כלום. שממה. ודווקא השממה הזו התאימה והביאה להצלחת התהליך של עיצוב העם ? מעבדים לבני חורין, מאנשים נטולי תקווה לאנשים יוזמים ופעלים מתוך חזון.
שממת המדבר היא מקום מתאים לכך, מפני ששם אין לאף אדם נכסים, אין מעמדות חברתיים מובנים, אין לאף אחד סיבה לחשוב שהאוהל שלו טוב יותר מהאוהל של השכן. אפילו מזון ראוי לשמו לא היה להם, והם ניזונו מ'מן' ? מזון שמימי שהגיע בכל בוקר.
נדרש כאן תהליך מורכב. היציאה מן העבדות אינה אירוע חד פעמי. לא מספיק להטביע את המצרים בים, אלא יש לחנך וללמד את העם כיצד הוא יכול להתנהל מתוך חירות מוסרית. יש צורך להבטיח שהמשועבדים של האתמול לא יהפכו למשעבדים של המחר.
לאחר ארבעים שנה, נכנס העם לארץ ישראל, חילק את האדמות והקים מדינה עצמאית, אך לא נטש את המדבר לחלוטין. שתי תזכורות נותרו מהמדבר, שני "איים" של מדבר הוקמו בכוונה תחילה, כדי שהעם לא יסטה מן הדרך אותה התוותה התורה.
התזכורת הראשונה התבטאה בכך שלא כל שבטי ישראל קיבלו נחלה בארץ. שבט אחד, ודווקא המיוחס שבשבטים, הלא הוא שבט לוי, לא זכה לנחלה בארץ. לא הייתה לו אדמה אותה עיבד וטיפח. תפקידו של שבט לוי היה להנחיל את ערכי התורה לעם כולו. בני השבט היו נודדים בין הכפרים והעיירות ומלמדים תורה להמונים. הם, כביכול, נשארו במדבר.
התזכורת השנייה מעניינת אף יותר. שטח אחד, עיר אחת בארץ ישראל, לא ניתנה לאף אחד מן השבטים: ירושלים. המקום המקודש בו נבנה המרכז הרוחני של העם ? בית המקדש, לא היה בבעלותו של אף אחד מן השבטים. גם הוא, כביכול, נשאר מדבר.
כי דווקא בעלי התפקידים הרוחניים ודווקא המקום המקודש, צריכים להישאר נטולי סממנים של מגזריות ושבטיות. התורה ועבודת האל אינם שייכים לחוג מסוים. הם נייטרליים במובן הזה שכל אחד וכל אחת מוזמנים להתעלות ולהתקדם. בכמה ביטויים חדים אנו מוצאים את חכמי התלמוד כשהם מבטלים את ערכם של המעמדות החברתיים, ומייחסים חשיבות דווקא לאלו שעשו עבודה עצמית ורכשו בעמל ערכים ומידות טובות.
אכן, מדינה עצמאית היא דבר גדול, היא המקום בו מתאפשר לעם לנהל את חייו ולמלא את תפקידו. אך אסור להתעלם מהסיכונים. יש לכולנו צורך גם בתפיסה "מדברית", כדי לתת הזדמנות שווה לכל אדם וערך אינסופי לכל מאמץ והתקדמות אנושית.