בין חכמה לתורה – פרשת יתרו

בשאלה מתי התרחש סיפור זה, נחלקו הפרשנים ? מהפרשנות הקדומה ביותר של התנאים ועד ימינו ? יש שפירשו שהסיפור נכתב במקומו הכרונולוגי, בין המלחמה עם עמלק הכתובה לפניו ל'מעמד הר סיני' המתואר לאחריו; לעומת יש שטענו כי סיפור זה נכתב שלא במקומו, והוא התרחש מאוחר יותר, לאחר 'מעמד הר סיני'. מובן שפרשנים אלו נדרשו לשאלה: מדוע, אם כן, נכתב הסיפור שלא במקומו? איזה מסר מועבר לנו, הקוראים, באמצעות כתיבת הסיפור במיקום זה?

כשמתבוננים על הפרשה כולה, נדמה כי חלקה הראשון עומד בסתירה לחלקה השני. בסיפור על יתרו אנו לומדים כי מערכת המשפט של עם ישראל הוקמה בעצתו של אדם חיצוני, גוי, שאיננו מהעם. הפירוט הנרחב של התוכנית אותה הציע יתרו, והמילים הנחרצות: "וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר", מביע בבירור עמדה אוניברסלית הפתוחה לקבלת הצעות מגוונות ומכירה במעלותיהן של תרבויות שכנות.

לעומת זאת, מיד עם תום הסיפור אנו עוברים לתיאור 'מעמד הר סיני', שבו נכרתה ברית בין עם ישראל ובין אלוקים, בו ניתנו מצוות מיוחדות הנדרשות מיהודים בלבד; עם ישראל מקבל יחס של 'סגולה' ? אוצר חביב ? בעיני א-לוהים, ונדרש להתקדש ולנהוג בהתאם. ניתן לומר כי בניגוד לסיפור על יתרו, תיאור 'מעמד הר סיני' הינו פרטיקולרי באופן מובהק.

ייתכן שניגוד זה הוא התשובה לשאלה מדוע נכתב סיפור יתרו לפני 'מעמד הר סיני'. התורה מבקשת לקרב במכוון בין הסיפורים וללמד אותנו כי הסתירה ביניהם איננה מהותית. ניתן לשלב בין פרטיקולריות ואוניברסליות. אכן, עם ישראל הוא העם הנבחר. יש לו תפקיד בהתקדמותה של החברה האנושית, תפקיד שאין לעמים אחרים. יחד עם זאת, עם ישראל איננו טוען לבעלות על החוכמה האנושית. אדרבה, יש דברים שבהם עם ישראל מתייחד על שאר העמים; ויש דברים שעם ישראל נדרש ללמוד מן העמים האחרים.

מפורסם הסיפור על הספרייה הגדולה שהקים תלמי השני באלכסנדריה שבמצרים במאה ה-3 לפני הספירה, שמנתה בשיאה כמות חסרת תקדים של 700,000 מגילות. סופה של ספריה זו הגיע כאשר כבש הח'ליף עומאר את אלכסנדריה, והעלה באש את הספרייה על הכתבים שבתוכה, כשהוא טוען את הטענה הבאה: אם בספרים אלו כתובים דברים הכתובים בספרי דת האיסלאם, הרי שאין בהם כל צורך; ואם כתובים בהם דברים שאינם כתובים בספרי הדת ? הרי שמדובר בכפירה.

תפיסה זו, שהחכמה כולה קיימת אך ורק בתוך הדת, איננה תפיסה יהודית. כך, לדוגמא, מלמדים אותנו חכמי המדרש:

"אם יאמר לך אדם 'יש חוכמה בגויים' ? תאמין; [אך אם יאמר] 'יש תורה בגויים' – אל תאמין."
(איכה רבה פרשה ב)

החוכמה ? ההיגיון והתבונה ? אלו תכונות אוניברסליות השוכנות בכל אדם, שהרי האדם נברא ב'צלם א-לוהים'; אולם התורה ? ההדרכה מהו אורח החיים הרוחני והמוסרי הנכון שעל האדם לנקוט בו ? את זה עלינו לחפש בתורה הקדושה ובדברי החכמים, חכמי התורה.