אכן, כל מי שקורא את "עשרת הדברות" מבחין כי מדובר במצוות יסודיות העוסקות הן בעמידת האדם מול האל: מצוות האמונה, איסורי עבודת אלילים, מצוות השבת, כיבוד אב ואם; והן ביחסי האדם לזולתו: איסור רצח, איסור ניאוף, איסור גניבה, איסור עדות שקר.
לרשימת המצוות ש"בין אדם לחברו" מצטרפת המצווה האחרונה: "לא תחמוד" – על כל יהודי נאסר לחשוק בחפץ של הזולת. האם אין מדובר באיסור קשה מדי?
ניתן להבין איסור המוטל על ביצוע מעשה כלשהו, לדוגמא: אדם מעוניין בחפץ השייך לחברו, ואסור לו לגנוב את החפץ. אך האם אנו מסוגלים לשלוט על התשוקות שלנו בעצמן? האם אדם מסוגל להחליט שלא לרצות דבר שהוא רוצה בו?
ניתן להבין איסור המוטל על ביצוע מעשה כלשהו, לדוגמא: אדם מעוניין בחפץ השייך לחברו, ואסור לו לגנוב את החפץ. אך האם אנו מסוגלים לשלוט על התשוקות שלנו בעצמן? האם אדם מסוגל להחליט שלא לרצות דבר שהוא רוצה בו?
ובכלל, מדוע שייאסר על אדם לחשוק בחפץ השייך לזולתו?
מה רע ברצון כזה אם איננו ממומש, אם איננו גורם לעוול?
אכן, היו מחכמי ישראל שראו באיסור "לא תחמוד" חוק שנועד למנוע מעשי עוול שיתפתחו כתוצאה מתשוקה בלתי מרוסנת. כך לדוגמא כותב הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, מגדולי חכמי ישראל, קורדובה 1138 – קהיר 1204): "החימוד מביא לידי גזל, שאם לא רצו הבעלים למכור… יבוא לידי גזל… ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם… יבוא לידי שפיכות דמים" (משנה תורה, הלכות גזלה ואבדה פרק א). על פי פרשנות זו, התורה מבקשת להרחיק את האדם ממעשי עוול כמו גזל ורצח, ולפיכך היא אוסרת עליו לפתוח בתהליך הנפשי שעלול להוביל אותו למעשים אלו.
אך האם אדם מסוגל שלא לחמוד? האם אדם מסוגל לשלוט את תשוקותיו?
רבי אברהם אבן-עזרא (פרשן, הוגה ומשורר, טודלה 1089 – לונדון 1164) היה אחד ההוגים שהתקשו בשאלות אלו, והוא משיב עליהן במשל המנוסח במושגי תקופתו: אדם פשוט ממעמד חברתי נמוך, הרואה את בת המלך היפה, אינו חושק להינשא לה, מפני שהוא יודע שהדבר איננו אפשרי. את הסברו של אבן-עזרא ניתן לנסח במילים הבאות: אדם אינו חושק בדבר שאיננו בר השגה כלל.
ומדוע החפץ השייך לזולת איננו בר השגה?
על כך משיב אבן-עזרא באמירה אמונית מרשימה: "על כן ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי יידע שה' לא רצה לתת לו, ולא יוכל לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ותחבולותיו, על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו." לדעת אבן-עזרא איסור "לא תחמוד" הוא תוצאה של אמונה עמוקה באלוהים. אם תאמין שדבר שאיננו שלך איננו מגיע לך ? לא תחמוד אותו!
אחד מחכמי ישראל בימי הביניים, שזהותו אינה ידועה לנו, כתב את 'ספר החינוך' – ספר הלכה והגות יסודי המסכם את כל מצוות התורה בקצרה. לדעתו, איסור זה מצביע על עמדה עקרונית של היהדות ביחס לבחירה חופשית. לדבריו "ביד האדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה… וליבו מסור בידו". לדעתו, איסור "לא תחמוד" איננו מפתיע. אכן, האדם בבחירתו החופשית יכול לשלוט אף על רצונותיו ותשוקותיו, "לשלוט" לא רק שלא לממש אותם, אלא עד כדי ביטול שלהם, במידה ומדובר ברצון מעוות או בתשוקה שלילית.
איסור "לא תחמוד" מקשר אותנו עם תפיסות עמוקות ומגוונות. הוא נובע מתוך הרצון להתרחק ממעשי עוול; הוא אפשרי באמצעות האמונה בהשגחתו של אלוהים; והוא מצביע על יכולתו העוצמתית של האדם לשלוט בעצמו, בעולם המעשה ובעולמו הפנימי.
