הגרות – הצטרפות לעם היהודי
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת השבוע 'אמור', עוסקת במגוון נושאים: דיני טומאה וטהרה והלכות נוספות הנוגעות לכוהנים ולכשרות הקרבנות שבמקדש; רשימת מועדי ישראל והלכותיהם; הלכות של סדרי העבודה במקדש; סיפור קצר על מריבה שהובילה לגידוף שם שמים; ולבסוף, רשימה קצרה של הלכות "משפטיות" שבין אדם לחברו ? דין הרוצח ודין ההורג את בהמת הזולת, דין הפוצע את חברו ודין הפוצע את בהמת הזולת.
בסיומה של רשימת הלכות קצרה זו מופיע פסוק שמגלה את אחד מעקרונות הצדק של היהדות:
"משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה, כי אני ה' אלוהיכם."
(ויקרא כד, כב)
בסיומה של רשימת הלכות קצרה זו מופיע פסוק שמגלה את אחד מעקרונות הצדק של היהדות:
"משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה, כי אני ה' אלוהיכם."
(ויקרא כד, כב)
מיהו ה'גר' המוזכר כאן? מדובר באדם שלא נולד כיהודי, אך בבגרותו החליט להצטרף לעם היהודי ולקבל על עצמו את קיום התורה. אדם כזה הוא בחזקת "מהגר", ועלול לחוות דחייה מצד יהודים שחשים עצמם "אזרחים" וותיקים ומיוחסים. התורה איננה מוכנה לאפשר מחשבה שכזו ? "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח".
למעשה, אנו מבינים שמתרחש כאן מאבק סמוי בין טבע האדם ובין התביעה המוסרית לשוויון וצדק שאינם תלויים בייחוס ובגזע. אך תביעה מוסרית זו אינה מופיעה בלא נימוק. המשך הפסוק מדבר בעד עצמו: "כי אני ה' אלוהיכם", ובלשונם של פרשני המקרא בני ימי הביניים: "אלוהי כולכם, אלוהי האזרח ואלוהי הגר" (רש"י, צרפת, המאה ה-11; ואבן עזרא, ספרד, המאה ה-12), "כשם שאני תובע עלבון האזרח, כך אני תובע עלבון הגר" (ר' יוסף בכור שור, צרפת, המאה ה-12).
אלוהים מצהיר כי בעיניו אין משמעות למוצאו של האדם, אלא להתנהגותו. במידה ואדם החליט לקבל עול מלכות שמים ולהצטרף לעם היהודי ? יש להתייחס אליו כאילו הוא בן למשפחה המיוחסת ביותר.
למעשה, למרות שסיפורו של העם יהודי הוא סיפור משפחתי, המתחיל מאברהם אבינו, דרך יצחק, יעקב ושנים-עשר בניו ? העם היהודי אינו עם שמבוסס על גזע. כבר ביציאת מצרים, ראשית היווצרותו של העם, אנו קוראים בתורה על הצטרפותם של גויים רבים לעם המשתחרר. במהלך הדורות, הצטרפו אנשים לא מעטים לעם היהודי כשקיבלו עליהם עול תורה ומצוות, והפכו לחלק בלתי נפרד ממנו.
זאת מפני שהעם היהודי הוא עם המבוסס על רעיון, על מסר ועל אורח חיים. הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, ספרד-מצרים, המאה ה-12) מתאר את האדם המבקש להצטרף לעם היהודי, כמי שעושה אותה פעולה שעשה העם כולו ב'מעמד הר סיני'. כשם שהעם היהודי כולו עמד לפני אלפי שנים למרגלות הר סיני והצהיר: "כל אשר דיבר ה' ? נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), כך הגר עומד ומצהיר שהוא מקבל על עצמו את המסר הייחודי שהעניק בורא העולם לעם היהודי ? התורה, ובכך, בצירוף ברית מילה לגברים, וטבילה במקווה טהרה, הוא הופך ליהודי לכל דבר ועניין.
היות וכך, גם תהליך ההצטרפות לעם היהודי שונה מתהליך ההצטרפות לכל עם אחר. מהגרים רבים ממדינה אחת למדינה אחרת, אינם עוברים טקס כלשהו שלאחריו הם בני עם אחר. מדובר, בדרך כלל, בתהליך היטמעות איטי האורך מספר דורות. לעומת זאת, ביהדות ? כמובן, אם הטקס בוצע כהלכה על ידי רבנים המוסמכים לכך ? אין צורך בהיטמעות איטית ומדורגת. ההחלטה לשאת את המסר, להצטרף למשימה, להיות מוכן לקיים את המצוות, לאחר שהמבקש מבין את המשמעות לעמוד בכללים שקובעת ההלכה, אזי הוא ברגע עובר את הטקס הנדרש ומייד מצטרף לעם היהודי.
לעיתים ניתן להביט בהתפעלות באנשים ונשים המביעים מוכנות לשנות את אורחות חייהם מתוך אמונה איתנה באלוהים ובתורתו. ההלכה מביעה התפעלות והערכה זו, כשהיא קובעת שגר או גיורת נחשבים "בני אברהם אבינו". בעקבות כך, למעשה, גרים הם האנשים המיוחסים ביותר…
למעשה, אנו מבינים שמתרחש כאן מאבק סמוי בין טבע האדם ובין התביעה המוסרית לשוויון וצדק שאינם תלויים בייחוס ובגזע. אך תביעה מוסרית זו אינה מופיעה בלא נימוק. המשך הפסוק מדבר בעד עצמו: "כי אני ה' אלוהיכם", ובלשונם של פרשני המקרא בני ימי הביניים: "אלוהי כולכם, אלוהי האזרח ואלוהי הגר" (רש"י, צרפת, המאה ה-11; ואבן עזרא, ספרד, המאה ה-12), "כשם שאני תובע עלבון האזרח, כך אני תובע עלבון הגר" (ר' יוסף בכור שור, צרפת, המאה ה-12).
אלוהים מצהיר כי בעיניו אין משמעות למוצאו של האדם, אלא להתנהגותו. במידה ואדם החליט לקבל עול מלכות שמים ולהצטרף לעם היהודי ? יש להתייחס אליו כאילו הוא בן למשפחה המיוחסת ביותר.
למעשה, למרות שסיפורו של העם יהודי הוא סיפור משפחתי, המתחיל מאברהם אבינו, דרך יצחק, יעקב ושנים-עשר בניו ? העם היהודי אינו עם שמבוסס על גזע. כבר ביציאת מצרים, ראשית היווצרותו של העם, אנו קוראים בתורה על הצטרפותם של גויים רבים לעם המשתחרר. במהלך הדורות, הצטרפו אנשים לא מעטים לעם היהודי כשקיבלו עליהם עול תורה ומצוות, והפכו לחלק בלתי נפרד ממנו.
זאת מפני שהעם היהודי הוא עם המבוסס על רעיון, על מסר ועל אורח חיים. הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, ספרד-מצרים, המאה ה-12) מתאר את האדם המבקש להצטרף לעם היהודי, כמי שעושה אותה פעולה שעשה העם כולו ב'מעמד הר סיני'. כשם שהעם היהודי כולו עמד לפני אלפי שנים למרגלות הר סיני והצהיר: "כל אשר דיבר ה' ? נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), כך הגר עומד ומצהיר שהוא מקבל על עצמו את המסר הייחודי שהעניק בורא העולם לעם היהודי ? התורה, ובכך, בצירוף ברית מילה לגברים, וטבילה במקווה טהרה, הוא הופך ליהודי לכל דבר ועניין.
היות וכך, גם תהליך ההצטרפות לעם היהודי שונה מתהליך ההצטרפות לכל עם אחר. מהגרים רבים ממדינה אחת למדינה אחרת, אינם עוברים טקס כלשהו שלאחריו הם בני עם אחר. מדובר, בדרך כלל, בתהליך היטמעות איטי האורך מספר דורות. לעומת זאת, ביהדות ? כמובן, אם הטקס בוצע כהלכה על ידי רבנים המוסמכים לכך ? אין צורך בהיטמעות איטית ומדורגת. ההחלטה לשאת את המסר, להצטרף למשימה, להיות מוכן לקיים את המצוות, לאחר שהמבקש מבין את המשמעות לעמוד בכללים שקובעת ההלכה, אזי הוא ברגע עובר את הטקס הנדרש ומייד מצטרף לעם היהודי.
לעיתים ניתן להביט בהתפעלות באנשים ונשים המביעים מוכנות לשנות את אורחות חייהם מתוך אמונה איתנה באלוהים ובתורתו. ההלכה מביעה התפעלות והערכה זו, כשהיא קובעת שגר או גיורת נחשבים "בני אברהם אבינו". בעקבות כך, למעשה, גרים הם האנשים המיוחסים ביותר…
