הזיכרון הלאומי

בתחילת הפרשה מופיעה מצווה אשר במבט ראשון נראה שאיננה קשורה כלל לעיקר תוכן הפרשה, מצוות 'ביכורים'.

לאחר מכן יש מצווה למביא הביכורים לקרוא פסוקים המזכירים את תולדות עם ישראל וקורותיו ואת ישועת השם עד כניסתנו לארץ זבת חלב ודבש. וכך אומר:

"ארמי אובד אבי (-בתחילת ימי עם ישראל ע?בֶד יעקב אבינו אצל חותנו – לבן – בארץ ארם, שם ביקש לבן לאֶב־ֵד את יעקב ובניו), וֶיֵר״ד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי (-עם) גדול, עצום ורב. וירעו אותנו המצרים ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה. ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו, וישמע ה' את קולנו, וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים." (דברים כ"ו, ה-ח).

לסיום נאמר בתורה:

"והשתחווית לפני ה' אלוקיך. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך…" (שם י-י"א).

פירוט קורות עם ישראל הינו חלק מההודיה הגדולה לאלוקים על כל טובותיו,

שמגיעה לפסגתה בעת גדילת הפירות המובחרים הראשונים בפרדסים. העם שהיה רדוף ומדוכא, נושע על ידי האלוקים, וכעת הוא יושב על אדמתו בנחת וברווח ומגדל פירות משובחים.
האם יש קשר בין מצוות מקרא ביכורים לבין הברית בין ישראל לאלוקים? מדוע נכתבה מצווה זו דווקא כאן?
בסמיכות הפרשיות מדגישה התורה את החשיבות העצומה שיש לזיכרון הלאומי של עם ישראל בביסוס ישיבת העם בארץ ובקיום התורה ודרכי האלוקים. לפני שמזכירים את הברית שכרת השם עם בני ישראל, והמחויבות של בני ישראל להליכה בדרך הישר והטוב, חייבים לזכור את הבסיס: מהיכן באנו, על איזו קרקע צמחנו? ואיך קנה אותנו האלוקים להיות לו לעם.
מסיבה זו, דואגת התורה שנזכיר לעצמינו היטב את המצב שהיינו בו טרם יצאנו ממצרים. שנחוש את הטובה שהטיב לנו כאשר כרת עמנו את הברית, נתן לנו את התורה והביא אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש. על הבסיס האיתן של הזיכרון הלאומי העוצמתי הזה, עומדת המחויבות הגדולה שלנו להליכה בדרך הישר והטוב.
כאשר נתבונן בתורה באופן כללי נראה שבאופן סדרתי היא מעמידה את ההיסטוריה כיסוד בסיסי לכל חובה מוסרית ואנושית. כר נרחב מוקדש בספר הראשון שבחמישה חומשי תורה ? "בראשית" לבריאת העולם. כל התורה כולה עוסקת בסיפור תולדותיו של העם היהודי. מצוות רבות הן "זכר למעשה בראשית" או "זכר ליציאת מצריים".
עלינו לחדד לעצמינו שוב ושוב מהיכן באנו ומהי דרכו ההיסטורית של עם ישראל. רק כך נוכל לחזק ולאמץ את עצמנו ללכת בדרך הטוב והישר, בדרך אותה מנחה אותנו האלוקים בתורתו ובמצוותיו.