מבוא
בלב האפלה של מנהרות הכותל המערבי, מתגלה לעיני המבקרים אחד השרידים המרשימים והמרגשים ביותר מימי בית שני – הרחוב ההרודיאני. רחוב זה, מרוצף באבני ענק מהוקצעות, נמתח לאורך כותל הר הבית, והיה הדרך הראשית לבאים אל שערי המקדש.
תוואי הרחוב – הנדסה מופלאה מימי הורדוס
הרחוב נסלל בשיפוע מתון העולה מצפון לדרום, בהתאם לטופוגרפיית הסלע שמתחתיו. בוניו של הורדוס חצבו מדרגות ישירות בסלע הטבעי כדי להניח עליו את נדבכי הקיר בצורה ישרה ומדויקת. ביכולת זו הצליחו לשמר קו אופקי אחיד לאורך מדרון טבעי – הישג הנדסי מרשים לזמנם.
בור המים החשמונאי והאבן הגדולה
באחד מקטעי הרחוב נחשף בור מים עתיק, שנחצב בימי החשמונאים. עם הרחבת הר הבית בידי הורדוס, נחצה הבור – חלקו המזרחי נטמן בהר הבית וחלקו המערבי נותר ברחוב. כדי להגן על העוברים, נקבעה לידו אבן מלוטשת אדירה ששימשה כמעקה. פני האבן, חלקים לגמרי, נשחקו במשך אלף וארבע מאות שנה ממגע ידיים, ישיבה ומעבר.
חנויות לאורך הרחוב
לצד הכותל נחשפו שרידי חנויות מימי הבית השני, ובהן קמרונות ועמודים. מדובר באזור מסחרי פעיל שהיה שוקק חיים סמוך למקדש. קמרון אחד השתמר כמעט בשלמותו, והוא עדות נוספת לפעילות הכלכלית שהתנהלה ברחוב ההרודיאני.
הפירים – עדות אילמת לחורבן
שני פירים נחפרו במנהרה – דרך אחד מהם ניתן לראות את אבני הכותל שנהרסו בידי הרומאים ונפלו אל הרחוב. דרך הפיר השני נחשפים חמשה נדבכים הרודיאניים של הכותל וסלע האם. האבנים הללו, שהוטלו בידי חייליו של טיטוס, לא זזו ממקומן זה אלפיים שנה – זכר חרוט בחלל האבן.
שער וורן והכניסות להר הבית
ברחוב זה עצמו שכנו הכניסות להר הבית, ובמיוחד שער וורן – שער אדיר מימדים שהוביל דרך מעבר תת־קרקעי להר הבית. בתקופה המוסלמית הקדומה שימש חללו של השער בית כנסת יהודי בשם "המערה", הקרוב ביותר לקודש הקודשים.
שימור ושכבות הזמן
לצד אבני הסיתות ההרודיאניות המקוריות, ניתן לראות קטעים ששוקמו לאחר רעידת האדמה בשנת 1033, וכן שינויים מתקופות ממלוכיות וביזנטיות. העמודים שנותרו באתר משולבים בתוך יסודות מבנים מאוחרים יותר, ומעידים על המשך שימוש ברחוב לאורך הדורות.
סיכום
הרחוב ההרודיאני איננו רק עדות ארכיאולוגית – הוא מסלול של חיים, שוק, עלייה לרגל, ומעל הכל – עדות חיה לחורבן. הוא מספר את סיפורו של עם, של מקדש ושל זיכרון שלא נותק. כל צעד בו מהדהד את קולה של ירושלים – הקדומה והנצחית.