סולם מוצב ארצה

פרשת ויצא תשפ"ה

הרה"ג שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת ויצא נפתחת עם תיאורו של יעקב אבינו היוצא מבאר שבע, עוזב את בית הוריו ויוצא אל המסע, בדרך להקמת משפחתו – משפחת בית ישראל. אין זו רק בריחה מבוהלת מפני אחיו עשיו, כי אם יציאה אל מימוש השליחות שהוטלה עליו, להקים את האומה הנבחרת.

כל שלב מהמסע אותו תתאר התורה, הוא תחנה הכרחית בה צריך יעקב לעבור בטרם יפגוש את רחל ולאה אימהות האומה, ויבנה איתן את בית ישראל. תחנות אלו מלמדות אותנו – צאצאיו כיצד עלינו להתנהל מול אתגרי חיינו.

המדרש על פרשתנו דורש את הפסוק הנודע מספר התהילים:

 "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָֹּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים"
(תהילים קכא, א)

על יעקב היוצא מבאר שבע, ונושא את עיניו אל מסע דומה שערך לפני כמה עשרות שנים אליעזר עבד אברהם, שיצא לעבר אותו יעד בכדי להביא את רבקה אמו אל אביו יצחק וכך אומר לעצמו:

"אֶשָֹּׂא עֵינַי אֶל הַהוֹרִים".

כמוהו, גם אנחנו. כל יהודי שהוא בן האבות והאימהות, כאשר הוא נתקל בקושי או טועה בדרך, הוא נושא את עיניו אל ההורים, ולומד מדרכיהם.

השמש נוטה לשקוע ויעקב נעצר במסעו, ללון בהר המוריה. המקום בו עקד הסבא שלו אברהם, את אביו יצחק ונקבע לנצח כמקום בו ה' ייראה. כלומר, המקום בו ייבנו בו בתי המקדש בהם משרה הבורא את שכינתו.

במקום הזה הוא חולם חלום, המתואר בפסוק כך:

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".
(בראשית כ"ח , י"ב)

ברור כי הסולם כאן אינו פונקציונלי, המשמש ככלי שנועד לסייע לעלות ולרדת מגובה. שכן המלאכים אינם צריכים סולם בכדי לעלות ולרדת. הם גיבורי כח עושי דברו, נטולי מימד גשמי, שאינם זקוקים לכלי תחבורה או אמצעי מעבר.

הסולם הוא דימוי של הדרך בה עתיד לצעוד כל אחד מבניו של יעקב לאורך חייו בעולם הזה. זהו תפקידו של יהודי בעולם, לעלות ולהתעלות, לקדש את החומר ולהגביה את שגרת היומיום, לעבר הנשגב והמרומם. הסולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה. הוא ניצב על הארץ – האדמה הנמוכה אך מכוון גבוה, ומאפשר להגיע עם הראש עד שמי השמים.

רבי חיים מוואלוז'ין (1749-1821מייסד ישיבת וואלוזי'ן שפעלה לאורך המאה ה-19 בתחום המושב של האימפריה הרוסית) מעורר בספרו 'נפש החיים' בדבר החידוש הלשוני 'מֻצָּב אַרְצָה'. נכון יותר לכאורה לכתוב על סולם כי הוא מוצב בארץ. הוא מבאר כי הניסוח הייחודי מלמד אותנו משמעות חדשה בחזיון הסולם. ההטיה אַרְצָה משמשת לתאר יעד, כשם שאדם יכול ליסוע ירושליימה. לא רק ראש הסולם המגיע השמיימה הוא יעדו, אלא גם הארץ.

היהדות מציבה בפני האדם אתגר מופלא. מחד היא מציבה בפניו גובה בלתי נתפס. הינך יהודי, בן לשלושת האבות וארבע האימהות. עליך לשאת עיניים למרום, ולכוון את כל מעשיך אל הרובד הגבוה של הקיום. הרוחניות המופשטת היא חלק בלתי נפרד מעולמנו, וגם כאשר אנו חיים על הארץ, ראשנו מגיע השמיימה. עלינו לטפס ולהתעלות כל העת, בכדי להגיע לשם.

אלא שלאתגר הרוחני יש גם פן הפוך. הוטלה עלינו שליחות להביא את השמים אל הארץ. לצקת תוכן רוחני נשגב אל שגרת היומיום, ולחיות חיי חולין שיש בהם מימד של קדושה. זו משמעות היעד השני של הסולם – אַרְצָה.

לפעמים אנחנו נוטים לחשוב כי אין בכוחנו להשפיע על הסביבה. מה נוכל לתרום לאומה, אנחנו שואלים את עצמנו, ומבטלים בליבנו את רום מעלתנו. שנת המלחמה, גילתה כי מסתובבים בתוכנו להבות אור, שראשן מגיע השמיימה ואנשים מופלאים שהם מקור השראה לכולנו. נזכור כי כולנו סולמות המוצבים ארצה, ויכולים להוריד ממרום שפע להאיר לארץ ולדרים עליה.