רמאות גדולה, רמאות קטנה – פרשת ויצא

מאפיין נוסף שחשוב לעמוד עליו, הוא שפעמים רבות מוצגות זו מול זו שתי דמויות בסיפור המקראי, האחת חיובית והאחרת שלילית. כך קראנו בשבוע שעבר על העימות בין האחים יעקב ועשיו, והשבוע, בפרשת 'ויצא' מתחלפת הדמות השלילית ולבן, חמיו של יעקב, תופס את מקומו של עשיו.

מה שלילי כל כך בדמותו של לבן?

מהי התכונה המייחדת אותו ומציבה אותו כמי שיש להתרחק מהליכותיו?
זוהי הרמאות. לבן הוא אדם שהרמאות היא לחם חוקו. שוב ושוב אנו פוגשים אותו כשהוא מרמה. כאשר יעקב מבקש ממנו להנשא לרחל, לבן מתנה את הסכמתו לנישואין בעבודה של יעקב עבורו במשך שבע שנים, יעקב מסכים וכאשר חולפות שבע השנים, מרמה אותו לבן ומשיא לו את לאה במקום את רחל. וכאשר יעקב מתלונן, לבן מיתמם ומגיב "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה", כאשר הוא מתעלם מהשאלה מדוע במשך שבע השנים שחלפו הוא הסתיר מיעקב את מנהג המקום ונתן לו להבין שהוא עומד לשאת את רחל. לאחר מכן, הוא מתעתע ביעקב כאשר הוא מחליף לו שוב ושוב את תנאי השכר בעבודה שהוא עובד עבורו.
לאחר עשרים שנה של עבודה, שבע עבור לאה, ושבע נוספות עבור רחל ? לאחר שלאה הושאה לו על ידי אביה במרמה, ושש שנות עבודה נוספות תמורת שכר מפוקפק, יעקב בורח עם נשותיו וילדיו וחוזר לארץ אבותיו, ארץ כנען. לבן אינו משלים עם בריחתו של יעקב ורודף אחריו. כשהם נפגשים, תמה לבן בתמימות מעושה:

"למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי, ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור?!". (בראשית לא', כז')

מבחינתו של לבן, בעשרים השנים האחרונות שררה ביניהם אידיליה מושלמת, והוא ממש לא מבין מדוע יעקב בורח…
לבן כדמות בסיפור ההיסטורי, הוא "דמות שטוחה", דמות שתיאורה מתמקד בתכונה מרכזית אחת: הרמאות. אך אדם לעולם אינו חד ממדי, תמיד ישנן תכונות נוספות המרכיבות את אישיותו. סביר להניח שגם ללבן היו תכונות נוספות שלא סופרו בתורה מפני שלא היו רלוונטיות לסיפור.
הלקח שאנו רוצים להפיק מן הסיפור, הוא שרמאות וחוסר הגינות הן תכונות הרסניות. אך לא רק רמאות אובססיבית כזו של לבן היא הרסנית. גם רמאויות קטנות שנובעות מאי-נעימות או מרצון לייפות את התמונה בעייתיות לא פחות.
כנות ויושרה הן הבסיס לחברה אנושית מתוקנת. לבן מייצג את הצד הרע בסיפור, כדי שאנו, הקוראים, נלמד ממנו כיצד אין להתנהג, כדי שנכיר מקרוב את פרצופו המכוער של השקר ונפיק את הלקח.
חברה אנושית מתוקנת היא אחת המטרות של התורה. החזון חובק-העולם של היהדות, ליצור אנושות המתקיימת בשלום ובאחווה, מתחיל מאותו רגע שבו אנו מתלבטים האם לספר את האמת, את כל האמת. זהו הרגע, זו ההכרעה שהופכת אותנו לשותפים בתיקון העולם, או חלילה, להיפך.