חורבנה של ירושלים לא תם עם הרס העיר עצמה

חורבנה של ירושלים לא תם עם הרס העיר עצמה.
לאורך שנים המשיכו היהודים לשמר את זכרונה של העיר ולייחל לבנייתה מחדש. אם בואו של הדריאנוס, הקיסר החדש קיוו היהודים לחידוש בניית המקדש, אך הדריאנוס תכנן עיר חדשה אחרת לחלוטין: עיר אלילית, רומית, ששמה הוא 'איליה קפיטולינה'. שמה של העיר מעיד על מהותה, עיר על שמו של הקיסר ולכבודם של האלים הקפיטוליניים, רחוקה מאוד משמה הקדום של העיר, ירושלים.
היהודים, שחלומם התנפץ בקול רעש גדול, לא יכלו לשאת את המחשבה שירושלים לא תחזור להיות כפי שהייתה, ופתחו במרד. מנהיגו של המרד היה בר כוכבא.
על מטבעות המרד הטביעו המורדים את חלומם: בית המקדש.
המרד לא הצליח להשיג את מטרתו, המורדים לא הצליחו ככל הנראה להגיע לירושלים, אך דבר אחד כן הצליחו המורדים: לעכב את בנייתה של איליה קפיטולינה.
בנייתה של העיר עצמה הושלמה רק לאחר כארבע מאות שנה.
לאחר המרד, אותו דיכא באכזריות גדולה, הדריאנוס גזר על היהודים גזרות קשות כדי למנוע מרד נוסף. בין גזרות אלו, נאסר על יהודים להיכנס לירושלים.
העיר החרבה נותרה שוממה, ריקה מבניה.
את האבלות על חורבן העיר עשו היהודים מרחוק, כאשר רק בט' באב הורשו לעלות לירושלים ולקונן על חורבותיה.
חשיפתו של התיאטרון דווקא תחת הכותל המערבי משלימה את הסיפור ההיסטורי שמתחיל מחורבן ירושלים, ממשיך ברצון לנתק ביננו לבין העיר, והמעגל נסגר ברחבה ההומה בני אדם שהמשיכו לשאת את זכרונה של ירושלים ושבו אליה.