מטרת הצום: אהבה ושיפוט חיובי- ט' באב

ט' באב – תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ביום רביעי הקרוב עם שקיעת החמה, ניכנס ליום העצוב ביותר עבור העם היהודי – תשעה באב. ביום זה אנו צמים ונוהגים מנהגי אבלות לזכר חורבן ממלכת יהודה ובית המקדש בירושלים, שנעשה בתאריך זה לפני כ-2500 שנים על ידי הצבא הבבלי; ולזכר החורבן השני של ירושלים ובית המקדש השני, שהתרחש לפני כ-1950 שנה, גם הוא בתאריך זה, וסיים את 'המרד הגדול' כנגד השלטון הרומי בארץ ישראל.

התלמוד הבבלי משווה בין שני החורבנות של המקדש הראשון והשני ותוהה על הגורמים לחורבנות אלו:

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים… אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים – מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
(תלמוד בבלי יומא ט, ב)

בסוף ימי המקדש הראשון, המצב הרוחני ביהודה היה קטסטרופלי. הנביאים מתארים תופעות של עבודה זרה – אפילו בתוך המקדש עצמו; מעשי גילוי עריות ורציחות. הנביא שהתריע יותר מכול על החורבן הממשמש ובא היה ירמיהו, אך ההנהגה הפוליטית ביהודה לא הקשיבה לו ואף ביקשה לחסלו.

בימי המקדש השני תופעות אלו לא היו רווחות. אכן, במהלך המרד הגדול כנגד הרומאים, היו מעשי רצח בין הפלגים השונים של המורדים; אך תופעה זו הייתה בסוף, כאשר החורבן כבר היה צפוי. קודם לכן, זה לא היה המצב. כפי שהתלמוד מתאר, בימי המקדש השני היו עוסקים בתורה, במצוות ובגמילות חסדים. לכן התלמוד תמה מדוע חרב המקדש השני?

תשובת התלמוד מצביעה על 'שנאת חינם' כסיבה להתפוררות הפנימית שהגיעה עד כדי חורבן. אך מהי שנאת חינם? הרי התלמוד עצמו טען שבימי הבית השני היו עוסקים בגמילות חסדים? כיצד מתיישבות שתי אמירות אלו? מצד אחד עסקו בגמילות חסדים ומצד שני היו נגועים בשנאת חינם – הייתכן?

ראש ישיבת וולוז'ין ברוסיה, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב; המאה ה-19), מבאר את המושג 'שנאת חינם' וכותב כי אין הכוונה לשנאה גלויה על פני השטח, שכן במקרה כזה אי אפשר לתאר את החברה ככזו העוסקת בגמילות חסדים. מדובר בשנאה כבושה, נסתרת, שאינה באה לידי ביטוי מפורש אך יש לה השלכות מרחיקות לכת.

לדבריו, השנאה – משמעותה שיפוט שלילי של הזולת. כאשר אדם רואה את הזולת מתנהג באופן מסוים, כמעט תמיד הוא מפעיל כלפיו שיפוט מסוים, לחיוב או לשלילה. השיפוט תלוי ברגשות מוקדמים שיש לאדם כלפי הזולת. כאשר אנו אוהבים מישהו, נשפוט אותו לחיוב, נסנגר עליו ונחפש להסביר מדוע הוא פעל כשורה, או לפחות התכוון לטובה. לעומת זאת, כאשר יש לנו יחס שלילי כלפי אדם מסוים, אנו נוטים לשפוט אותו לשלילה ולראות את מניעיו ואת מעשיו כשליליים.

אם כן, יכול אדם להיות גומל חסדים ועם זאת להיות נגוע בשנאת חינם. שיפוט שלילי של הזולת נובע מיחס בסיסי של שנאה. אין הכוונה לשנאה כזו שבאה לידי ביטוי בכל עת, אלא ליחס של זלזול וחוסר כבוד בסיסי לאדם. הנטייה לשפוט את הזולת לשלילה עשויה להיראות רציונלית, אך היא נובעת מניכור ומבט שלילי כלפיו.

תשעה באב הוא זמן שבו אנו, בני העם היהודי, מתכנסים באבל ובזיכרון על החורבן. אך מטרתו של יום זה אינה הצער כשלעצמו אלא הפקת לקחים, כפי שכותב רבי ישראל מאיר הכהן, בעל 'חפץ חיים' (רוסיה, המאה ה-19 וה-20), בספרו 'משנה ברורה', שמטרת הצום היא "לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות; שבזיכרון הדברים אלו נשוב להיטיב". המטרה היא שנהיה טובים יותר זה לזה, שנאמץ יחס חיובי אל הזולת ונשפוט אותו לחיוב, מתוך אהבה ועין טובה.