מוצאי תשעה באב תשפ"ג (2023)

אנחנו נמצאים בעיצומו של ט' באב, בו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש וחורבן ירושלים, לצד האבל אנחנו מאמינים ומצפים לגאולה.
בתלמוד מסופר על רבי עקיבא וחבריו שעלו לירושלים אחרי החורבן, כשהגיעו להר הצופים וראו את בית המקדש החרב קרעו את בגדיהם כאות אבל על החורבן. כשהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, חבריו של רבי עקיבא שהזדעזעו מהמראה החלו לבכות ולעומתם רבי עקיבא החל לצחוק.
אמרו לו חבריו: "למה אתה צוחק?"
החזיר רבי עקיבא בשאלה: "ומפני מה אתם בוכים?"
ענו לו חבריו: "כיצד לא נבכה, הרי על מקום זה (קודש הקדשים) כתוב בתורה 'והזר הקרב יומת' ועכשיו שועלים מתהלכים בתוכו!"
ענה להם רבי עקיבא: בדיוק בגלל זה אני צוחק, כי הרי התנבא הנביא אוריה: 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש'- נבואת חורבן.
ואילו זכריה הנביא התנבא על ירושלים: 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים'- נבואת גאולה.
עכשיו שהתקיימה נבואתו של אוריה על החורבן ברור לי שתתקיים נבואות הגאולה של זכריה.
ענו לו חבריו: "עקיבא נחמתנו!"

בזמן שאנו בוכים על החורבן, ומצטערים על החוסר אנו גם זוכרים את אמירתו של רבי עקיבא ומתנחמים בידיעה שגם הגאולה העתידית תגיע ותחבר בין כל חלקי העם, בירושלים. "בכל יום אחכה לו…"

"עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים"