עם קום מדינת ישראל הייתה שרויה ירושלים במצור בתוך מצור. מצור על העיר כולה ומצור נוסף, בתוכה, על העיר העתיקה. לוחמי ותושבי הרובע היהודי עשו ככל יכולתם כדי להגן על הרובע והכותל המערבי, אך בתאריך זה, לפני 75 שנה, י"ט באייר, 28.5 לאחר ימי קרב ארוכים וקשים יצאו ונכנעו בפני אנשי הלגיון הירדני.
עבדאללה א- תל, מפקד הליגיון, אסף את היהודים הנותרים ברובע בכיכר בתי מחסה ופקד על כל הלוחמים לפסוע קדימה, מעטים פסעו ומפקד הליגיון נדהם ממספרם המועט. מספרים כי מרוב פליאה אמר לקהל מולו: "אם הייתי יודע כמה מעטים אתם, הייתי נלחם אתכם במטאטאים".
את חללי הרובע היהודי קברו בקבר אחים במרכז הרובע, ובמשך 19 שנים סירבו הירדנים לאפשר כניסה לעיר העתיקה ועלייה לקבר האחים, 19 שנים הרחק מהעין, ללא מבקר.
19 שנים לאחר מכן, בכ"ח באייר פרצו כוחות צה"ל אל העיר העתיקה, הלוחמים הירושלמים נשאו עיניהם אל הכותל המערבי ואל הרובע היהודי וכשהגיעו לשם ובראשם משה רוסנק, מפקד הרובע היהודי בתש"ח, פעלו למציאת קבר האחים. קבר הלוחמים.
הקבר אותר והלוחמים הובאו לקבורה מחודשת בהר הזיתים אל מול ביתם, הרובע היהודי ואל מול הכותל המערבי – עליהם ניסו להגן עד מוות.
על קברם נחקקו המילים מספר ירמיהו (לא, יט) " כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד".
יחד עם השמחה על איחודה של העיר, אנו ממשיכים לזכור את גבורתם של הלוחמים, "זכור אזכרנו עוד"
