סיומה של הפרשה הרבה פחות נחמד. מסופר בו על העם שהתפתה לזנות עם בנות מואב ועל המגפה שפשתה בעם. הקורא שואל את עצמו האם יש קשר בין הסיפורים. תשובה לכך נקבל רק בעוד שבועיים, בפרשת מטות, שם נשמע את משה מספר מי היה זה שיעץ למואב להשתמש בנשק הפיתוי המיני. זה היה לא אחר מאשר מיודענו, בלעם.
אכן, אם נקשיב לדבריו של בלעם נבין היטב את עצתו השטנית. בלעם הבין מה הן המעלות הייחודיות של עם ישראל, ודווקא בהן הוא כיוון לפגוע.
כאשר ניצב בלעם על פסגת ההר והביט על עם ישראל החונה בעמק, הוא הביע את התפעלותו:
"מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל!"
(במדבר כד, ה)
ממה התפעל בלעם כאשר ראה את האוהלים במחנה ישראל. מבאר זאת הפרשן הדגול, רש"י, על פי דברי המדרש: "ראה פתחיהם שאינם מכוונים זה מול זה". בלעם הבחין בנורמות של הצניעות המקובלת בעם ישראל. הוא ראה שכל משפחה מקפידה שלא להביט אל האוהל השכן, והעריך זאת. הוא ידע שמשפחתיות איננה דבר שנרכש בלא מאמץ, הוא הבין שזוגיות דורשת השקעה, איפוק ונאמנות.
בלעם ראה דבר נוסף. הוא הגדיר את עם ישראל במשפט הבא:
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"
(שם כג, ט)
בלעם לא ראה נאמנות זוגית ומשפחתית בלבד, אלא גם נאמנות לאומית – תרבותית. הוא הבין היטב כי הערך העומד בבסיס קיומו של עם ישראל הוא הנאמנות למסורת ולערכים הייחודיים של העם. אנו יודעים שבלעם צדק, מפני שאנו עומדים אלפי שנים לאחר בלעם ומביטים לאחור, על ההיסטוריה של עם ישראל. אכן, העם היה נאמן באופן מופתי לערכיו. עם ישראל שהתפזר ברחבי העולם, נשאר עם נצח בזכות ערכיו ומנהגיו.
בלעם פעל בזדון וניסה להרוס את ערכי הצניעות ואת הייחודיות הלאומית של עם ישראל. כאשר ראה שאיננו מצליח לקלל את עם ישראל, הוא יעץ למלך מואב לשגר את הנערות המואביות לפתות את עם ישראל לזנות ולפולחן אלילי. בלעם גילה את נקודות החולשה של העם באותה שעה, וניסה לקעקע את הערכים המוסריים והאמוניים בדרך מגונה זו.
אך עלינו להודות כי בלעם צדק. השמירה על ערכי הצניעות והמשפחה וההימנעות מהתבוללות, הוא התריס המגן על עם ישראל במשך דורות. בדורנו זה אף עשוי להיות קשה יותר. בדור שבו המתירנות פושה והערכים שהיו ברורים מתמסמסים – לעיתים נוצר קושי לעמוד ולשמור על הערכים הללו. אך אם נזכור שבזה תלוי קיומנו הלאומי והתרבותי, נוכל לאזור אומץ אל מול רוחות הזמן ולשאוב ערכים ממורשת אבותינו המפוארת, ואף להנחיל את המורשת לדורות הבאים.
