על אידיאולוגיה ואינטרסים

פרשת בלק תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת השבוע הנקראת על שמו של 'בלק' מלך מואב, עם קטן ששכן בתקופת המקרא בעבר המזרחי של נהר הירדן, אנו פוגשים שתי דמויות מרכזיות. הראשון הוא, כמובן, אותו מלך מואבי, בלק שחרד מפני בני ישראל שהתקרבו אל ארצו. השני הוא בלעם, דמות מסתורית של קוסם-מכשף שחי בסביבות נהר הפרת והוזמן על ידי בלק כדי לפעול באמצעים מאגיים כנגד בני ישראל.

הסיפור מתאר את הדרך המסובכת שבה הגיע בלעם אל מואב ואת ניסיונותיו הכושלים לקלל את עם ישראל, כאשר א-לוקים הפך את קללותיו לברכות. בסופו של דבר הבין בלעם את המסר והתייאש מניסיונותיו, ונפרד מבלק לא לפני שבירך מיוזמתו את עם ישראל.

לאחר סיפור ארוך זה מופיע סיפור קצר ועצוב, על חטא כפול של עם ישראל. בנות מואב באו אל מחנה ישראל והכשילו את העם בזנות. בנוסף, חטא זה היה נגוע גם בעבודה זרה – אלילות, וכך מתואר בסוף הפרשה:

וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב, ותקראן לעם לזבחי אלוהיהן, ויאכל העם וישתחוו לאלוהיהן, ויצמד ישראל לבעל פעור. ויחר אף ה' בישראל…
(במדבר כה, א-ג)

על הקשר בין סיפור זה לסיפור הקודם על בלק ובלעם, נוכל לקרוא מספר פרקים קדימה, כאשר התורה מספרת שבנות מואב שבאו אל המחנה לא עשו זאת מיוזמתן אלא בעקבות עצתו של בלעם.

כשראה בלעם שאיננו מצליח לקלל את עם ישראל הוא בחר בדרך אחרת: הוא יעץ לאנשי מואב לשלוח את בנותיהן למחנה ישראל ולהכשיל את העם בזנות. כך, קיווה בלעם, יעורר החטא את כעסו של א-לוקים על עם ישראל.

אך אם נחזור לפסוקים שציטטנו, נוכל להבחין שמתוארים בו שני חטאים: זנות ואלילות. האם היה קשר בין שני חטאים אלו? ואם כן, איזה מהם היה הסיבה ואיזה היה התוצאה? על כך נוכל ללמוד מדברי המדרש:

עשו להם קלעים והושיבו בהם זונות ובידיהן כל כלי חמדה, והייתה זקנה יושבת מבחוץ ומשמרת לילדה שהייתה לפנים מן החנות. כשישראל עוברין ליטול חפץ בשוק, זקנה אומרת לו: 'בחור, אין אתה רוצה כלי פשתן?' והייתה מראה לו ואומרת לו: 'הכנס לפנים ותראה חפצים נאים'. הזקנה אומרת לו ביותר וילדה בפחות, מכאן ואילך אומרת לו ילדה: 'הרי אתה כבן בית, שב ברור לעצמך'. וצרצור יין מונח אצלה. נערה יוצאה מקושטת ומבוסמת ומפתה אותו, ואומרת לו: 'למה אנו אוהבים אתכם ואתם שונאים אותנו? טול לך כלי זה חינם… אין אתם רוצים לאכול מבישולינו? הרי לנו עגלים ותרנגולים, שחטו כמצוותכם ואיכלו'. מיד משקהו היין ובוער בו השטן, היה נשטה אחריה… כיון שהיה תובעה לזנות הייתה אומרת לו: 'איני נשמעת לך עד שתשחט לפעור ותשתחווה לו'…
(במדבר רבה פרשה כ)

תיאור זה מלמד כי החטא של האלילות היה משני לחטא העיקרי – הזנות. בני ישראל חטאו באלילות רק לאחר שנפלו לסיטואציה שבה התפתו לחטוא בזנות, וכדי לספק את היצר שהתעורר הם היו מוכנים לחטוא אף באלילות.

סיפור זה מלמד אותנו כי לפעמים, מה שנראה כאידיאולוגיה אינו אלא הדרך למלא אחר תאוות נמוכות. אלילות היא לכאורה עמדה תיאולוגית העומדת בסתירה לאמונת היהדות, אך אלו שנהו אחר האלילות לא אימצו דעה תיאולוגית שונה. הם עשו זאת רק כדי לאפשר לעצמם לחטוא בזנות.

זהו טבע האדם, הוא מאמץ לעצמו עמדות שעונות על הצרכים הנמוכים ביותר ומציג אותם לעצמו ולאחרים כנושאות מסרים אידיאולוגיים וערכיים. אנו נקראים לפתח מודעות ולחשוד, קודם כל בעצמנו, כאשר אנו מדברים על ערכים – האם אנו מתכוונים באמת לערכים או שאנו מאמצים את הערכים שעונים על צרכים שונים, שאינם בהכרח נעלים?