בכ"ב בתמוז תרצ"ד (1934 לסה"נ) נפטר בוינא המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, לאחר שלקה בהתקף לב בעקבות חולשתו מטיפול רפואי שקיבל שם. ארונו הועבר לתל־אביב לקבורה.
בשירו 'הרהורי לילה', אותו כתב בז' באדר תרנ"ב (1892 למנינם), מנסה ביאליק לשנות את היחס לכותל ממקום של בכי ואבלות למקום של תקוה רפואה ותקומה:
יָדַעְתִּי כִּי בִכְיִי – בְּכִי כוֹס בֵּין חֳרָבוֹת,
לֹא יַגֶּה אֲנָשִׁים, לֹא יִשְׁבֹּר הַלְּבָבוֹת;
כּי בִכְיִי עִם-מִטְרוֹת דִּמְעוֹתַי הַשְּׁפוּכִים
הֵם עָנָן בַּצִיָּה עִם-מַיִם מְלוּחִים;
כִּי דְמָעוֹת שֶׁנּוֹשְׁנוּ מִבְּכִי אַלְפֵי שָׁנִים –
סָר כֹּחָן מִמּוֹגֵג אֶת-לִבּוֹת אֲבָנִים –
וְלָמָּה, לֵב אֻמְלָל, תְּבַקֵּשׁ לַהֶבֶל
מַרְגֹּעַ בַּבֶּכִי, נִחוּמִים בָּאֵבֶל?…
נֹאד דְּמָעוֹת, בַּת-שִׁירִי, נֹאד דְּמָעוֹת חֲדָשׁוֹת,
מַרְגִּיזוֹת לְבָבוֹת, מַרְעִישׁוֹת נְפָשׁוֹת.
הִתְעוֹפְפִי, נוּדִי בֵּין עִיֵּי חֳרָבוֹת,
אֶל כֹּתֶל מַעֲרָבִי, אֶל קִבְרוֹת הָאָבוֹת,
עַל-יַד דֶּרֶך גּוֹלִים הִתְיַצְּבִי, עֲמֹדִי,
אִישׁ אִישׁ לְפִי אֵידוֹ יִתְנַדֵּב אֶל-נֹאדִי;
וּבְעוֹדָן בְּחֻמָּן קְחִי, צְקִי אֶל-כִּנּוֹרִי
הַדְּמָעוֹת עַד-תֻּמָּן – וְנָח לִי מִמְּזוֹרִי!
לרקע על השיר ולשמיעת ביצועים שונים ראו בקישור ל'זמרשת'.
לאחר אירועי יום כפור תרפ"ט בכותל, בהם הוסרה על ידי הבריטים מחיצה שהפרידה בין גברים לנשים בזמן התפילה, התקיימו אסיפות מחאה ברחבי הארץ. כלל הישוב העברי הרגיש שאחרי מעשה כזה לא ניתן לעבור על סדר היום, ששוטרים יסירו בכוח הזרוע את המחיצה, ואף יכו מתפללים ביום הכי קדוש בשנה ובמקום הכי קדוש להם?! ביאליק נאם ברוח זו, לאחר הרבנים הראשיים, באסיפה שהתקיימה בתל־אביב, וניצל את ההזדמנות לחזק גם את היחס הפנים־יהודי למקום הקדוש: "כשיוצאים דרך המבואות המטונפות והמוקפים לכלוך מכל צד, המקום נהפך לא למקום קדוש, כי אם – תסלחו לי על המילה – למחראה, גללי בקר ואדם מסביב! בקיום כזה לעיני ישראל זהו לא חרפת אנגלים כי אם חרפתנו אנו".
ניתן לצפות במודעה על האסיפה בספריה לאומית, אוסף עירית תל אביב.
משאלתו האחרונה של ביאליק היתה לראות אחדות המחנות בעם ישראל:
"הסימן העיקרי למחלת השעה – ההתפוררות הפנימית האיומה, ריבות המפלגות, שנאת אחים… אני מברך אתכם ואותי, שאזכה לראות בשובי אל הארץ סימנים של הבראה".
{עמוד השער בעתון דבר על פטירתו, עם ציטוט דבריו האחרונים לאומה}
