הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בשלב זה מופיע פסוק שאיננו עוסק באותו יום בלבד, אלא מתאר את האופן שבו זכה משה מדי פעם להתגלות אלוהית שבה שמע ציוויים אלוהיים, שנכתבו לאחר מכן בתורה ומוכרים לנו כ"מצוות":
"ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר איתו, וישמע את הקול מ?ד־ֶב־ֵר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות, מבין שני הכרובים, וידבר אליו."
(במדבר ז, פט)
כדי להבין תיאור זה, עלינו להיזכר במה שהיה מונח ב"קודש הקודשים" ? החלק הפנימי והמקודש ביותר במשכן. במרכזו של "קודש הקודשים" היה מונח ארון, שנקרא "ארון העדות" מפני שבתוכו היו מונחים שני לוחות העדות, אותם קיבל משה מידו של אלוהים בהר סיני. המכסה של הארון מכונה "כפורת" ומעליו היו שני "כרובים" ? דמויות של נער ונערה שפניהם מכוונים זה כלפי זה, ולהם כנפיים הסוככים על הכפורת.
מה מסמלים הכרובים? תיאור מופלא המופיע בתלמוד מלמד אותנו את פשרם המפתיע של הכרובים:
"בשעה שהיו ישראל עולים לרגל, גוללים להם את הפרוכת (שבפתח "קודש הקודשים") ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים לה: ראו חיבתכם לפני המקום (- אלוהים) כחיבת זכר ונקבה."
(תלמוד בבלי, מסכת יומא דף נד)
על פי המתואר בתלמוד, שני הכרובים מסמלים את היחס המיוחד שבין אלוהים לעם ישראל, יחס של אהבה, קשר וחיבור עמוק, המודגם באמצעות דמויות של אוהבים צעירים.
עתה נשוב אל הפסוק שבו פתחנו. משה חווה גילוי אלוהי שבו הוא שומע את המצווות. מהיכן יוצא הקול שמשה שומע? "מבין שני הכרובים". מתוך האהבה שבין אלוהים ועם ישראל, יוצאת תורה לעולם. לאהבה יש תוצאות, והילד שנולד הוא התורה.
המשמעות של תפיסה זו, היא, שבניגוד לדתות אחרות הרואות בדת מעין "הנחתה" אלוהית על האדם, היהדות איננה סבורה כך. התורה באה ממקור אלוהי, אך היא יצירה משותפת של אלוהים ואדם. במשך דורות רבים, הגו יהודים בתורה, ומתוך מוכנות לציות מלא חידשו בה חידושים, הפרו את היצירה, ויצרו עולם הגותי ומעשי עצום המכונה בפינו "ארון הספרים היהודי". התורה איננה מסתיימת בצו האלוהי, היא ממשיכה להיכתב באמצעות ההיגיון והמצפון האנושיים.
צורת הלימוד בכל בית מדרש יהודי, היא כזו: טרם החל הלימוד ברור לכל הלומדים כי ערך הציות לתורה גובר על הכל, ואין לנו יכולת, וגם לא רצון, לבטל אפילו אות אחת מן התורה. אך כאשר הלימוד מתקיים, היחס משתנה, אנשים שואלים שאלות ודורשים תשובות. רק מתוך כך נשארה התורה רלוונטית כל כך במשך דורות רבים ותרבויות כה שונות.
יכול אדם לבקר בבית המדרש ולשאול את הלומדים:
מניין לכם התעוזה, ואולי אף החוצפה, להקשות על דבר אלוהים? מהו המקור שעליו סומך הלומד כאשר הוא שואל שאלה? ? אלו שאלות שאינן נשאלות בדרך כלל, מפני שלכל יהודי ברור שאלוהים מצפה לשאלות שלו. מחויבות מלאה לצו האלוהי אינה סותרת את השותפות המלאה של האדם בפרשנות, ביצירה מחודשת על בסיס ערכי התורה, בהתעמקות שכל כולה שואבת את כוחה מן ההיגיון האנושי.
התורה היוצאת "מבין שני הכרובים" מסמלת את התורה הנוצרת בשותפות בין אלוהים לאדם. ברית שותפות זו נכרתה ב"מעמד הר סיני" אותו ציינו בחג השבועות. קיום הברית משתקף בצורת לימוד התורה, לימוד אליו כל יהודי מוזמן.