מקדש אנושי

הפרשה פותחת בדיבור שהופנה אל משה:

את הכסף הדרוש לשם בניית המשכן הוטל על משה לגייס מהעם:

כשאנו מתבוננים בשמה של הפרשה ? 'תרומה' מזדקרת למול עינינו תמיהה. מתבקש היה ששמה של הפרשה לא יהיה 'תרומה' אלא דווקא 'משכן', שכן למרות שהמשכן נבנה מתרומתו של העם ומנדיבי הלב שהוזילו מכיסם למטרת בניית המשכן, גיוס הכספים לא היווה מטרה כשלעצמו, אין בו צורך מלבד העובדה שללא התרומה הנדיבה של "נדיבי הלב" לא הייתה אפשרות לבנות את המשכן. התרומה אינה אלא אמצעי להגיע לתכלית החשובה באמת, היא בניית המשכן.

התשובה לשאלה זו טמונה בדברי חכמי המדרש.

את הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מדייקים החכמים:

אילו היה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו", משמעות הדבר הייתה שאלוהים שוכן במשכן – בבית המקדש שבו הוא מתגלה, את הקדושה היה עלינו לשאוב אך ורק מבית המקדש ששם הוא מקום האלוהים. מתוך מבט כזה, אין מקום לגילוי האלוהות באדם עצמו. אין גם קשר אישי בינינו ובין אלוהים, קשר זה חייב היה לעבור דרך התיווך של בית המקדש. אך לא כך נאמר. קריאתם הרגישה והזהירה של החכמים הבחינה בצורה המדוייקת של הפסוק: "ושכנתי בתוכם" והסיקה מכך: "בתוכו של כל אחד ואחד". ללמדנו שאלוהים מתגלה בלבו של כל אחד ואחת מאיתנו. כולנו מזהים בתוכנו את הרצון להיות טוב, להיות אדם נעלה יותר. קולו של ה' בוקע מתוכנו פנימה. בכל אחד ואחת מאיתנו טמונה השאיפה שהעולם כולו יהיה מושלם יותר, שאנשים יחייכו זה לזה, ושהעולם יאיר פנים לכולנו.

מטרת הבנייה של בית המקדש, היא כדי שכולנו נזהה בתוכנו את קולו של ה', את העובדה שאיננו מוכרחים להשלים עם המציאות, אלא בידינו לשנותה לטובה.

דווקא משום כך נבנה בית המקדש על ידי ה'תרומה', המהווה את החיבור האישי של כל אחד ואחת מישראל אל המקום הקדוש ביותר. קדושתו של בית המקדש נובעת משום שהוא נבנה מן הרצון של כולנו לבנות בית לאלוהים, מקום שיהיה מגדלור מוסרי ורוחני, המצפן לאנושות כולה. כולנו שייכים לבניית בית המקדש שכן הוא נבנה מתרומת כל אחד ואחת מהעם, ולפיכך הוא מסמל את הרצון של כולנו להיות שותפים במפעל הנשגב של גילוי האלוהות בעולם.

למרות שבית המקדש חרב כבר כאלפיים שנה, תחושת הקדושה שהשרה בית המקדש על הנכנס לתוכו קיימת במידה מסוימת גם בימינו. המבקר כיום ברחבת הכותל המערבי חוזר לביתו אפוף תחושת התרוממות רוח שנובעת מקרבתו של הכותל המערבי לבית המקדש. הביקור במקום זה מדגיש את העובדה שלמרות כל חילוקי הדעות שבינינו, יש לאנושות מכנה משותף רחב שסביבו היא יכולה לקיים חברה אחת, בעלת ריבוי גוונים אך פועלת במשותף למען הטוב. הפילוגים, המחלוקות והסכסוכים אינם מצליחים לבטל את השאיפה הפנימית המקננת בלב כולנו, שאנו והעולם כולו נהיה טובים יותר ושלמים יותר.

את רגשות ההתעלות של הביקור ברחבת הכותל המערבי יש לנצור היטב, באמצעות הפנמת התובנה שאלוהים איננו שוכן רק בבית המקדש, אלא בתוכו של כל אדם. כולנו יכולים להיעשות 'בית מקדש' קטן ולגלות בתוכנו את האור, הטוב ויופי שאלוהים מעניק לעולם.