גאולה, תלות ותפילה

יציאת מצרים שהתרחשה לפני יותר משלושת אלפי שנים, הייתה מאורע מכונן שרישומו נותר על חיי היום-יום של כל יהודי. מתוך תרי"ג (613) מצוות המצוינות בתורה, יותר מ-50 מצוות נועדו לשמר את הזיכרון הלאומי ולטפח את ההשתייכות האישית של כל יהודי לאותו סיפור עתיק. בכל שנה, בכל שבוע ואפילו בכל יום, אנו פוגשים מצוות שמטרתן המוצהרת היא: "זכר ליציאת מצרים".

יתרה מכך. קיימת מצווה מיוחדת להזכיר בכל בוקר ובכל ערב את יציאת מצרים, מצווה שמטרתה היא שכל יהודי לא ישכח לרגע את הסיפור, שלפני אלפי שנים אלוהים הוציא את אבותיו ממצרים.
מאורע זה שאמור להיות נוכח בחיינו בצורה כה מודגשת, מחייב אותנו לשאול: מדוע? לשם מה? מה חשוב כל כך בסיפור הזה? מהי הרלוונטיות שלו? כיצד הוא אמור להשפיע על חיינו?
על פתרונן של שאלות אלו נוכל לעמוד על ידי התבוננות באימרה של רבי יוחנן, גדול חכמי ארץ ישראל במאה ה-3:

"איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפילה!"
(תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ד)

רבי יוחנן מחדש הלכה, שצורתה הנכונה של התפילה – אותה עמידה של האדם לפני אלוהים בבקשה שישפיע עליו טו־ב וימלא את צרכיו ? היא כאשר האדם מזכיר 'גאולה' לפני התפילה, כלומר, מזכיר לעצמו את יציאת מצרים ורק אז ניגש להתפלל.
ואכן, בנוסח התפילה, לפני תפילת העמידה (תפילת "שמונה-עשרה"), אנו מזכירים את יציאת מצרים. אך עלינו להבין כיצד תורם זיכרון זה לתפילה? מה חסר בתפילה שלא הוזכרה לפניה יציאת מצרים?
תפילה, כפי שיודע כל אדם שפותח את סידור התפילה, היא בעיקר בקשת צרכים. נוסח תפילת העמידה עוסק בעיקר בצרכיו של האדם: דעת, בריאות, פרנסה ועוד. העמידה הבסיסית של האדם לפני אלוהים היא עמידה של תלות. כל אדם עם מעט ניסיון חיים יודע שהצלחה ? בכל תחום מתחומי החיים – אינה דבר מובן מאליו. התלות של האדם באלוהים היא מצב אנושי-קיומי שקשה להתכחש אליו. כן, עם כל הכבוד לאדם המערבי המצליחן, גורלו איננו בידו. השליטה שלנו בחיינו היא חלקית מאוד מול שלל האפשרויות הקיימות.
תלות זו אינה מצב שמתקיים רק אצל אנשים מאמינים. זו עובדה בסיסית: אין לנו שליטה על מה שעלול להתרחש, ואנו תלויים ? ההבדל בין אדם מאמין לאדם שאיננו מאמין הוא רק בשאלה במי הוא מרגיש תלוי. אדם מאמין יודע שהוא תלוי באלוהים; אדם שאיננו מאמין מרגיש תלוי בגורל, במזל, במציאות ובעוד שלל כינויים שהמשותף להם הוא שאינם מבטאים כוונה, מטרה או ערך כלשהו.
וכאן מגיע תפקידה של יציאת מצרים. באותה יציאה מעבדות לחירות התגלה אלוהים המיטיב ודואג לאדם החלש והמדוכא. בהופעה מרשימה ביותר המתוארת בתורה, הופיע אלוהים ועשה סדר. הצדק הופיע בעולם באופן גלוי וברור: העבדים יצאו לחירות; המשעבדים האכזריים נענשו.
זיכרון זה משנה את אופייה של התלות הקיומית של האדם. אנו אכן תלותיים, אך במי? במי שמטרתו היא הצדק, במי שמגמתו היא ההטבה לכל יצור, באלוהים שאי-פעם הופיע וגילה לנו את מה שבדרך כלל סמוי מן העין: יש צדק בעולם. אתה כאן, את כאן, אני כאן, רק כדי שיהיה לנו טוב.
לכן, לפני התפילה שאינה אלא הבעת התלות המוחלטת באלוהים, אנו מזכירים לעצמנו מי הוא אלוהים. לא עוד גורל עיוור, כי אם אלוהים גואל.
כך השפיעה יציאת מצרים על ההיסטוריה האנושית, וכך היא גם ממשיכה להשפיע על חיינו ועל תפיסת העולם שאנו מעצבים לעצמנו.