לחיות ב"נס"

פרשת בא תשפ"ג

הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

כמו הפרשה הקודמת, פרשת וארא, משופעת בניסים החורגים מחוקי הטבע. מכת ארבה – המוני חגבים שהגיעו למצרים וכיסו את שמיה; מכת חושך – שלושה ימים בהם לא זרחה השמש במצרים; מכת בכורות – מוות פתאומי של כל בכורי מצרים ברגע אחד; והנס הגדול מכולם – שחרור עם ישראל מהעבדות והוצאתם ממצרים, בדרכם אל ארץ כנען, כפי שכונתה ארץ ישראל באותם ימים.

כאשר אנו קוראים על הניסים הללו, אנו חשים לפעמים ריחוק, שלא לומר זרות, מאותם אירועים שהתרחשו בהיסטוריה הרחוקה. אנו איננו חווים ניסים בחיי היום-יום. חוקי הטבע מתנהלים כדרכם, ואיננו מצפים שהם ישתנו או יפסקו. ואנו שואלים את עצמנו: מה לנו ולניסים? מה נותנים לנו סיפורי התורה המתארים חריגות כה גדולות מחוקי הטבע?

מי שהתקשה בשאלה זו, היה הרמב"ן (רבי משה בן נחמן, מגדולי חכמי ספרד במאה השלושה-עשר) בפירושו לפרשתנו. תשובתו של הרמב"ן עמוקה ורחבה. נתבונן בקטע המסיים של תשובתו, בו הוא מתמצת את גישתו למשמעותם של הניסים לחיינו. כך הוא כותב:

"ומן הניסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה… עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם… הכל בגזרת עליון"
(פירוש הרמב"ן לתורה, שמות יג, טז)

בדברים אלו קורא הרמב"ן תיגר על המושג "חוקי הטבע" וטוען כי הטבע כולו אינו אלא נס! אלא שיש שני סוגי נס, יש נס גלוי – כניסים עליהם אנו קוראים בפרשת השבוע, שבהם מבחין כל אדם, ויש נס נסתר – שזה בעצם חוקי הטבע.

מדוע חוקי הטבע מוגדרים כ"נס"?

אין-ספור מדענים, במשך אלפי שנים, חקרו וחוקרים את מדעי הטבע. כתוצאה ממחקרים אלו התקדמה האנושות בתחומים רבים ומגוונים, התקדמות הגוברת בקצב מואץ מדור לדור. אך על שאלה אחת לא השיב אף מדען, ולמען האמת לא ניסה אף מדען להשיב עליה, והיא השאלה: "מדוע זה כך?"

המדע עוסק בשאלות "מה" ו"איך", אך לא בשאלה "למה". בשאלת הסיבה להתנהלות הטבע על פי חוקים קבועים המדענים אינם מנסים לעסוק, וממילא גם אינם מספקים תשובות לכך.

לעומת המדע, עוסקת התורה רק בשאלה "למה" ולא בשאלות "מה" ו"איך". זו הסיבה האמיתית לכך שאנשים המכירים היטב הן את התורה והן את עולם המדע אינם מתרגשים מטענות על סתירות הקיימות – לכאורה – בין התורה למדע, שכן הם מבינים שהתורה והמדע אינם עוסקים בתחום משותף, וממילא לא תיתכן סתירה ביניהם.

כעת נוכל להבין את הסיבה שהרמב"ן מגדיר את חוקי הטבע כ"נס", שהרי אם לא ידועה לנו סיבה מדוע נקבעו חוקי הטבע אותם אנו מכירים, אין בעצם הבדל בין טבע לנס. הטבע יכול היה לפעול באופן קבוע על פי חוקים אחרים מאלו המוכרים לנו, ובורא העולם החליט שהוא יפעל ויתנהל בצורה מסוימת. בזמנים מסוימים ונדירים, החליט בורא העולם להפעיל את הטבע על פי כללים אחרים – ואת זה אנו מכנים "נס". אך בעצם כל "נס" הוא קביעה של חוק טבע הפועל – זמנית – בצורה שונה מחוקי הטבע הרגילים.

אם כן, מלמד אותנו הרמב"ן, כאשר אנו קוראים בתורה על ניסים שהתרחשו אי שם בהיסטוריה, עלינו להסיק מכך שכל חוקי הטבע הם בעצם "נס" אחד גדול. אלא שהתרגלנו לחוקים אלו – ששוב, יש לזכור, איננו מכירים סיבה שתכריח את קביעתם – ולכן הם נראים לנו דבר המובן מאליו. עובדה זו, שהתרגלנו לחוקי הטבע והם אינם מביאים אותנו להתפעלות, "נשברת" כאשר אנו קוראים על ניסים שחרגו מחוקי הטבע. קריאה זו מזכירה לנו שבורא העולם, שניהל את הטבע בזמנים שונים בניגוד לכללים הרגילים, הוא זה שהחליט על קביעת הכללים שעל פיהם מתנהל הטבע תמיד.