"ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמור: החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה."
(שמות יב, א-ב)
בפסוק הראשון מודגש שמצווה זו, שעל תוכנה נעמוד מיד, נאמרה למשה ולאהרון בארץ מצרים. הדבר מצביע על כך שמדובר במצווה שחשוב לאומרה לפני היציאה ממצרים. מהי מצווה חשובה זו?
למעשה, למצווה זו קיימים שני רובדים. ברובד הראשון, הפשטני, תוכן המצווה הוא למנות את החודשים לפי סדר מסוים – ניסן הוא החודש הראשון, אייר הוא השני וכן הלאה.
מדוע זה חשוב? מבאר הפרשן האיטלקי בן המאה ה-…, רבי עובדיה ספורנו:
"מכאן ואילך יהיו החודשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השיעבוד לא היו ימיכם שלכם, אלא היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך 'ראשון הוא לכם לחדשי השנה' "
(ספורנו לשמות יב, ב)
החירות מתבטאת בבעלות על הזמן. מי הם הבעלים על הזמן שלנו?
העבד, זמנו אינו בידו. קצב הזמן מתנהל על פי רצון האדון. לעומת זאת, אדם בן-חורין זמנו בידו. הוא קובע כיצד לנצל את הזמן.
אך קיים רובד נוסף למצווה זו, המשתקף בדברי הפרשן הדגול רש"י:
"החודש הזה – הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש."
(רש"י לשמות שם, שם)
על פי דרשת חכמים, במילים "החודש הזה לכם" כלולה הוראה לדורות, שאכן נהגה במשך שנים רבות בעם ישראל – מצוות 'קידוש החודש'. תוכן המצוה הוא קביעת הזמנים היהודיים על ידי בית הדין, כאשר מתעורר הספק מתי חל החודש שקביעתו מתבצעת על ידי הופעתו המחודשת של הירח. למעשה, על ידי קיומה של מצווה זו קובע העם את לוח השנה שלו בעצמו. אין זה לוח קבוע המוכתב מראש על ידי הטבע, אלא לוח דינאמי שנקבע על ידי נציגי העם.
גם לפי פרשנות זו אנו מבחינים בייחודה של מצווה זו והקשר שבינה ובין השחרור מן העבדות. כדברי ספורנו, זמנו של העבד איננו שלו; זמנו של בן-חורין הוא בידיו. מצוות 'קידוש החודש' מעבירה את העיקרון הזה אל החיים הלאומיים של העם. לא רק זמנו של היחיד בידיו, אלא גם הזמן של העם מתנהל בעצמאות. לא הטבע מכתיב לעם ישראל את לוח השנה, אלא העם קובע לעצמו את לוח השנה שלפיו הוא מתנהל.
כשם שהחירות האישית אינה עומדת לעצמה, אלא היא מסמנת את הדרך אל עבר מימושה של החירות ביציקת תוכן חי ואמיתי אל החיים; כך גם החירות הלאומית ? לא די בכך שעם ישראל איננו משועבד לשלטון זר. החירות קוראת לנו ליצוק את התוכן הרוחני של מסורת ישראל אל חיינו הלאומיים, ולממש את המטרה שלשמה הוציא א-לוהים את אבותינו ממצרים: לשמור את הברית עם א-לוהים, ללכת בדרכיו ולהוות דוגמא רוחנית-מוסרית לאנושות כולה.