דווקא עכשיו ׀ יחד

רק עתה, מול פעולות המניעה החשובות של משרד הבריאות, אנו מגלים עד כמה כולנו "ריקמה אנושית אחת". חולה מאובחן ׀ ומסלול חייו נפרש לנגד עינינו הדואגות. האם פגשנו בו? האם חלקנו איתו את אותו קרון הרכבת, או ישבנו זה לצד זה בבית הכנסת? כמה אנשים חולפים על פנינו בכל יום ברחוב, בסופרמרקט, בעבודה, מבלי שנשים לב אליהם?
ההנחיות החדשות מלמדות אותנו עד כמה קרובים אנו זה לזה. עד כמה טבעית לנו השהות במקומות הומי אדם, לחיצת היד, הטפיחה על השכם, החיבוק. כל כך הרבה אנחנו מגלים על עצמנו דרך מה שמבקשת הקורונה לקחת מאיתנו.
קראנו במגילת אסתר כיצד מבקשת אסתר ממרדכי, בשעה שגורל עם ישראל כולו מוטל על כתפיה, "לֽך כֶנו?ס א־ת כֶל הּיֶהוֶדֿים הּנֶֿמצאֿים בֶשוֶשן וצוֶמוֶ עלּי". עוד בטרם הצום והתחנונים ׀ כנס את כל היהודים. האחדות היא סוד הכוח, שורש התקווה ומקור הישועה.
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" אמרו חכמינו. אכן, מה טבעי יותר מהימשכות הלבבות אחרי ההנחיות שנועדו להפריד בינינו ולמנוע הדבקה? מה מתבקש יותר מהתדרדרות, חלילה, למציאות של "כל אדם לנפשו", בידוד פנימי הנמשך בעקבות הבידוד הפיזי? אך בימים האחרונים נגלית לעינינו תמונה הפוכה ומרגשת. עשרות אלפי אנשים מכניסים עצמם לבידוד מרצונם החופשי, מתוך גילוי אחריות כלפי קבוצות הסיכון. מתנדבים מציעים עזרה לכל מי ששוהה בבידוד בכל רחבי הארץ.
זוהי שעתו היפה של עם ישראל, ובימים אלה של מחלוקות ציבוריות היא מגלה את האמת העמוקה והפשוטה שפועמת בלב כל יהודי ׀ "אנשֿים אּחֿים אנחנוֶ".
דווקא תחת הנחיות משרד הבריאות, נעשה הכל כדי להתחבר זה לזה בדרכים אחרות ׀ נדרוש בשלום שכנינו המבוגרים, נתגייס למפעלי ההתנדבות, נתאחד בהנהגה.
נתפלל מעומק לב שמי שברך אבותינו ואמותינו אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, שרה רבקה רחל ולאה, הוא יברך וירפא את כל חולינו וחולי העולם כולו הזקוקים לרפואה שלמה, בעבור שאנחנו מתפללים להחלמתם. בשכר זה הקדוש ברוך הוא ימלא רחמים עליהם להחלימם ולרפאותם ולהחזיקם ולהחיותם וישלח להם מהרה רפואה שלמה מן השמים, עם כל חולי ישראל, רפואת הנפש ורפואת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.