כל אדם עולם – פרשת תולדות

תולדות תשע"ח

בשבוע שעבר סיימנו לקרוא את קורות חייו של אברהם אבינו, האב הראשון בשלושת האבות של העם היהודי. בפרשה זו אנו עוברים לקרוא את תיאור חייו של יצחק בנו, האב השני, ומיד אנו עוברים לסיפורם של האחים-התאומים השונים כל כך באופיים, יעקב ועשיו.

הפרשה מספקת לנו תיאור נרחב על ההתמודדות שהייתה בין יעקב ועשיו על ליבם של ההורים, רבקה ויצחק. כשהיא מסוכמת בפסוק הבא:

כך, בפשטות, אבא אוהב את עשיו ואמא אוהבת את יעקב. דילמה רגשית זו שהייתה נחלתם של יצחק ורבקה, הייתה בעלת השפעה על גורלו העתידי של העם היהודי. אבות האומה, בשונה מכל אדם אחר, היו מודעים לעובדת היותם מייסדים של עם, והשאלה שעמדה בפניהם הייתה: מי יתאים יותר להמשיך את דרכו של אברהם, יעקב או עשיו?

בתודעתו ההיסטורית של העם היהודי, נתפס עשיו כרשע, כאדם מופרע העושה ככל העולה על רוחו ללא עכבות מוסריות כלשהן. תפיסה זו מקשה עלינו להבין את רצונו של יצחק שעשיו ימשיך את דרכו בייסוד האומה. אך כנראה, שבאותה שעה הדברים לא היו ברורים דיים. תכונותיו של עשיו נראו ליצחק כתואמות את התפקיד. בעיני רוחו הוא ראה את עשיו מקדיש את מזגו הסוער למשימה העומדת בפניו.

האם זה היה אפשרי?

אחד מחשובי הוגי הדעות היהודים במאה ה-19 היה הרב שמשון רפאל הירש (גרמניה, 1808-1888). בפירושו לתורה הוא עומד על משמעות הפסוק "ויגדלו הנערים, ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים." (שם שם, כז). לטענתו, המבוססת על דברי חכמי המדרש, בפסוק זה מרומזת ביקורת על החינוך שהעניקו יצחק ורבקה לבניהם.

"כל עוד היו עשיו ויעקב קטנים," הוא כותב, "לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו). יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת.

"אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשיו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשיו – להטות שכם לעבודת ה', כי אז… יעקב ועשיו, על כל נטיותיהם השונות, היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם; עוד מראשית היתה חרבו של עשו כורתת ברית עם רוחו של יעקב; ומי יודע איזה שינוי היה צפוי לקורות הימים על ידי כך. אך לא כן היה: "ויגדלו הנערים", רק משגדלו הנערים והיו לגברים, הופתעו הכל לראות, כי אלה אשר מרחם אחד יצאו, ויחד נתגדלו, נתחנכו ולמדו, היו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם."

לדבריו, לא אופיו של עשיו גרם שיעקב נבחר להיות ממשיך דרכו של אברהם, אלא החינוך שהוענק לעשיו, חינוך שלא תאם את אופיו ואת נטיות נפשו, הוא זה שהביא אותו להפוך ל"עשיו הרשע".

לקח חינוכי זה הוא מפתח להצלחה. הורים רבים שואלים את עצמם: כיצד נצליח לחנך את ילדינו לערכים שאנו דוגלים בהם, ליושר, נאמנות, קדושה וצדק? התשובה לכך נכתבה לפני אלפי שנים: "חנוך לנער על פי דרכו." רק התבוננות והעמקה באופיו ותכונותיו של הילד, של החניך, עשויות לגרום להצלחה המיוחלת.

רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל, מקובל ומשורר, איטליה 1707-ישראל 1747), פתח את ספרו המפורסם 'מסילת ישרים' במילים הבאות: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה, הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו." נשים לב: "חובתו בעולמו" ? לכל אדם עולם ייחודי משלו וחובה ייחודית שלו.

ההנחה שהילד עתיד למלא את הציפיות המדויקות של הוריו ? היא מפתח לכישלון, חלילה. לכל אדם יש אופי שהוא מסוגל להשתמש בו ולהגשים את מטרת חייו, ואל האופי זה אנו צריכים לכוון בשעה שאנו מבקשים לחנך את הדור הבא.