יצחק האב המתפלל – פרשת תולדות

פרשת תולדות תשע"ט

"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, כי עקרה היא"
(בראשית כה, כא)

יצחק פונה בתפילה אל אלוהים. המיוחד בתפילה זו שהיא נעשית "לנוכח אשתו". בפשטות, הכוונה שיצחק מתפלל בשביל רבקה. לא בשביל עצמו. מי שפיתח פרשנות זו היה רבי עובדיה ספורנו (רב, רופא ופילוסוף, איטליה, המאה ה-16). לדברי ספורנו, יצחק עצמו לא היה נתון במצוקה, היות ובטח בהבטחת אלוהים לאברהם אביו כי יצחק יהיה ממשיכו בהקמת העם. ברור היה ליצחק שיהיו לו ילדים, במוקדם או במאוחר. מה שיצחק לא ידע ? האם הילדים המובטחים יהיו מרבקה או מאשה אחרת. רבקה, היא זו שהיתה נתונה במצוקה קיומית. לפיכך, תפילתו של יצחק לא הייתה תפילה עבור עצמו בלבד, אלא בעיקר עבור רבקה אשתו.

פרשן התורה הגדול, רש"י (צרפת, המאה ה-11) מתאר תפילה זו של יצחק כתפילה זוגית:

"לנוכח אשתו – זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת"
(רש"י לבראשית שם)

פרשן אחר, רד"ק (מדקדק ופרשן, פרובנס, המאה ה-13) מעניק משמעות נוספת לתמונה שמעלה רש"י לנגד עינינו:

"לנוכח אשתו – כי בשעת התפילה היה עומד לנכחה [- מולה] כדי שיכוון ליבו עליה"
(רד"ק לבראשית שם)

יצחק, כך לפי מרבית הפרשנים, לא התפלל עבור עצמו אלא עבור אשתו, ועשה זאת כשהיא לצידו, הוא מביט בה, חומל עליה ומתפלל תפילה נרגשת מקרב לב.

כך, בקריאה מדוקדקת ועדינה, מוצא הקורא את דמותו החומלת והרגישה של יצחק, ומבין את הסיבה שאלוהים נענה לתפילה זו: "ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו".

מעניין לגלות כי גם במפגש הראשון של יצחק ורבקה, טרם נישואיהם, לימדו חכמי המדרש כי יצחק עסק בתפילה בשעת המפגש. דומה כי דמותו של יצחק ניצבת מול דמותה של רבקה ברגישות ואכפתיות. יצחק ? בכל הופעותיו במקרא – איננו מדבר הרבה, אך הוא מיטיב להרגיש את ליבו של הזולת, של רבקה אשתו, ועושה את מה שהוא יודע לעשות: להתפלל.

וכשאדם מתפלל מתוך חמלה ואכפתיות כלפי הזולת ? זוהי תפילה שאלוהים נענה לה.