הבה נקרא את הדברים הכתובים בפרשה:
"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך… לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון, כי [-אלא] פתוח תפתח את ידך לו…נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתיתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוהיך בכל מעשיך…כי לא יחדל אביון מקרב הארץ…"(דברים טו, ז-יא)
המצווה כתובה בבהירות, כאשר היא מצביעה הן על התכונה הנפשית שנותן הצדקה אמור לאמץ לא לאמץ את הלב והן על הביצוע המעשי של הנתינה פתיחת היד והנתינה לזולת.
אך אם נשים לב, נוספה למצווה פיסקה שאיננה הוראה נורמטיבית אלא הכרזה על העתיד הצפוי, ופיסקה אחרונה זו מעלה תמיהה לא פשוטה:
אם אכן "לא יחדל אביון מקרב הארץ", כלומר, לעולם לא תצליח האנושות לפתור את בעיית העוני, ותמיד אנשים מסויימים יהיו שרויים במצוקה כלכלית, מה ההיגיון להתאמץ ולתת צדקה כאשר הבעיה תמשיך להתקיים ולא נצליח לתת לה מענה
אם אכן "לא יחדל אביון מקרב הארץ", כלומר, לעולם לא תצליח האנושות לפתור את בעיית העוני, ותמיד אנשים מסויימים יהיו שרויים במצוקה כלכלית, מה ההיגיון להתאמץ ולתת צדקה כאשר הבעיה תמשיך להתקיים ולא נצליח לתת לה מענה
הכרזה זו שבעיית העוני אינה עומדת להיפתר, איננה קלה לשמיעה.
אך פרשת השבוע מכריחה אותנו להישיר מבט אל המציאות ולהתייחס אליה בהתאם למצב הריאלי ולא בהתאם לחלומות אוטופיים.
הכרזה זו שמלווה את המצווה של נתינת הצדקה, היא מעצימה את שאלתינו ביחס לתועלת שבמצווה זו.
אך פרשת השבוע מכריחה אותנו להישיר מבט אל המציאות ולהתייחס אליה בהתאם למצב הריאלי ולא בהתאם לחלומות אוטופיים.
הכרזה זו שמלווה את המצווה של נתינת הצדקה, היא מעצימה את שאלתינו ביחס לתועלת שבמצווה זו.
למעשה, אם נתבונן בפיסקה הקודמת, נמצא שמצוות הצדקה איננה מסתכמת בסיוע כלכלי בלבד הניתן לאדם במצוקה, אלא היא מתייחסת גם לאדם המעניק, לנותן הצדקה, זה שאיננו שרוי במצוקה כלכלית. ההוראה "נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתיתך לו" עוסקת בשני היבטים: הראשון הוא הנתינה עצמה, והשני הוא מצבו הרגשי של הנותן. אדם שהעניק פרוטה לעני ועשה זאת בתחושה של הפסד או בזבוז, קיים את ההיבט הראשון של המצווה אך לא את ההיבט השני.
מכאן נוכל ללמוד, שלמרות שאין בידינו לפתור את בעיית העוני ולהביא רווחה כלכלית לאנושות כולה, מצוות הצדקה היא בעלת ערך עצום עבורנו, מפני שהיא יוצרת בנו אמפתיה כלפי הזולת, היא עושה אותנו לאיש אחר.
הזדהות עם מצוקתו של הזולת, סולידריות חברתית וטוב לב. ותכונות אלו מלבד שהן תכונות ראויות כשלעצמן מעניקות סיוע לזולת לא פחות, ואולי אף יותר ממה שנוכל לסייע לו באמצעות כספנו.
הזדהות עם מצוקתו של הזולת, סולידריות חברתית וטוב לב. ותכונות אלו מלבד שהן תכונות ראויות כשלעצמן מעניקות סיוע לזולת לא פחות, ואולי אף יותר ממה שנוכל לסייע לו באמצעות כספנו.
בדרך ציורית ביטאו חכמי ישראל עיקרון זה כשאמרו: "טוב המלבין שיניים [-מחייך] לחבירו, יותר ממי שמשקהו חלב". חיוך הוא מעשה שאיננו תורם דבר לפתרון הבעיה הפיננסית של הזולת. אך החיוך הוא זה שמעניק לו כוח להתמודד עם המצוקה. מדוע? מפני שחיוך הוא אקט של הזדהות, של אהדה. החיוך, זהו הדבר שאדם השרוי במצוקה זקוק לו יותר מכל.
-q42lp1jtpbwff35uj4h5dqrjy95bqobqxzbw6ilxck.jpg?quality=100&f=auto "המסע-לירושלים-1")
-q42lp1jtpbwff35uj4h5dqrjy95bqobqxzbw6ilxck.jpg?quality=100&f=auto "המסע-לירושלים-9")
