בתחילת פרשת השבוע 'כי תישא' אנו קוראים רצף של הוראות שניתנו למשה רבינו כהכנה לקראת בניית המשכן – אותו מקדש ארעי שליווה את עם ישראל עד הקמת המקדש במקומו הקבוע בירושלים.
אחת ההוראות נוגעת לעשיית הקטורת – תערובת בשמים שהונחה על הגחלים בתוך המשכן, ושימשה להפצת ריח טוב:
"ויאמר ה' אל משה: קח לך סמים: נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה, ועשית אותה קטורת… ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד… קודש קודשים תהיה לכם."
(שמות ל, לד-לו)
אחד הרכיבים של הקטורת, היה ה'חלבנה'. למרבה ההפתעה, התלמוד הבבלי מספר כי מדובר ברכיב בעל ריח רע שהוכנס לתוך הקטורת! לפרט מוזר זה נקשר מאמר אגדי, מפתיע לא פחות:
"אמר רב חנא בר בזנא, אמר רב שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל – אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת."
(תלמוד בבלי, מסכת כריתות דף ו)
אותו רכיב בעל ריח רע, כאשר הוא מעורב בתוך שאר רכיבי הקטורת, איננו ממשיך להפיץ ריח רע. השילוב בינו ובין הרכיבים הנוספים, הופך את ריחו לנעים. חכמינו ז"ל למדו מכך לקח למורכבותה של החברה האנושית ולדרך שבה ראוי לחברה להתנהל.
רבים מאוד מהמעשים השליליים שנעשים בעולמינו, נובעים מבדידות, מניכור, ממרחק נפשי בין האדם ובין הסובב אותו. יכולה להיות תכונה שבסיטואציה מסוימת אף הייתה מביאה ברכה לעולם, אך אם האדם מנותק מהחברה ופועל בבדידות, אותה תכונה עלולה לעמוד לו לרועץ ולדחוף אותו לפעולות שליליות.
העמידה של האדם מול א-לוקים, יש בה צד אינדיבידואלי, הרי כל אדם הוא אישיות לעצמו. אך יש בה גם צד שיתופי, של חברה המורכבת מסוגים שונים של בני אדם, טובים יותר וטובים פחות, שכאשר הם מתאחדים ועומדים יחד מול א-לוקים, הם יוצרים יחד מציאות שאיננה קיימת כאשר כל אחד מהם עומד נפרד לעצמו. השלם גדול מסך חלקיו.
כך מבאר הר"ן (רבי ניסים גירונדי, ברצלונה, המאה ה-14) בספרו 'דרשות הר"ן':
"רמזו לנו בחלבנה שהושמה עם סמני הקטורת, והיה נראה שתפסיד אותם מפני ריחה הרע – ועם כל זה אימתה לנו הנבואה שאין להם שלמות זולתה, כי כן העניין כשיצטרפו עימנו בעבודתנו לה' החוטאים והפושעים, שלא יפסידו עבודתינו, אלא להיפך, על ידי זה תהיה עבודתינו יותר שלמה."
(דרשות הר"ן, דרוש א)
חברה מתוקנת ובריאה היא חברה שיודעת להכיל גם את החלקים הפחות נעימים שבה, ולתקן אותם באמצעות שילוב ראוי. לדברי הר"ן, החברה כולה יוצאת נשכרת מכך.
הקטורת המפיצה ריח טוב במשכן, מייצגת את עם ישראל כולו, על רבדיו וסגנונותיו המגוונים. גם אותם "פושעי ישראל", כאשר הם מעורבים ומשולבים בחברה, הופכים להיות מפיצי ריח טוב ונעים המכבד את א-לוקים במשכן.
