למי ניתנת החוכמה – פרשת כי תשא

"ובלב כל חכם לב נתתי חוכמה, ועשו את כל אשר ציוויתיך."
(שמות לא, ו)

גדול חכמי ארץ ישראל במאה השלישית, היה רבי יוחנן; דמות מופלאה של ראש ישיבה, מורה ומנהיג המשמש כסמל לאהבת החוכמה. מתוך עיון בפסוקים אלו, הסיק רבי יוחנן את המסקנה הבאה: "אין הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה אלא למי שיש בו חוכמה", שהרי כך נאמר בפסוק שציטטנו לעיל: "בלב כל חכם לב נתתי חוכמה" ? לזה שכבר היה 'חכם לב' ניתנה החוכמה (תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף נה).

אלא שכמובן, לא ניתן לפרש את מאמרו של רבי יוחנן בצורה זו. הלוא החכם קיבל את החוכמה קודם שהיה חכם! כל אחד התחיל עם חוכמה מסוימת, וזו ? החוכמה ? ניתנה לו קודם שהוכיח את עצמו כחכם.

במדרש מובא פשרו של מאמר זה, וכך הובא בשם חכם יהודי אחר, בן המאה השנייה, רבי יוסי בן חלפתא:

"אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לטיפשים – היו יושבים בבתי כיסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות ואינם מתעסקים בה; אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים, שיהיו יושבים בישיבת זקנים, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ועוסקים בה."
(מדרש תנחומא לפרשת ויקהל)

מתברר, אם כן, כי החוכמה הבסיסית איננה אלא אהבת החוכמה. אדם המייקר את החוכמה, יודע להעריך אותה, להשקיע בה ולהגות בה ? זוכה שתינתן לו החוכמה; ואילו אדם שאיננו מייקר את החוכמה ? לא תינתן לו החוכמה. אהבת החוכמה ? היא התנאי לקבלתה.

הביוגרפיה של רבי יוחנן שדיבר על אהבת החוכמה, מלמדת כי הוא ידע אהבה זו מהי. כך מסופר בתלמוד על תקופת חייו האחרונה של רבי יוחנן: רבי שמעון בן לקיש היה נשוי לאחותו של רבי יוחנן, והיה תלמידו המצטיין של רבי יוחנן. כאשר נפטר רבי שמעון בן לקיש, לא הצליח רבי יוחנן לשאת את הכאב. כשהביאו לפניו תלמיד מצטיין אחר שימלא את מקומו של רבי שמעון בן לקיש, דחה אותו רבי יוחנן באומרו: "בן לקיש, על כל חידוש שהייתי אומר היה שואל עשרים וארבע שאלות והייתי מוכרח להשיב לו וממילא הייתה הסוגיה מתבררת; ואילו אתה, על כל חידוש שאני אומר אתה מביא ראייה לדבריי!". החתירה לאמת ואהבת החוכמה מילאו את ישותו של רבי יוחנן, והוא לא הצליח להתנחם על חסרונו של התלמיד שסייע בידו לחתור לעומקה של חוכמת התורה. הסיום הטראגי של סיפור זה מופיע בתלמוד ואיננו מותיר מקום לספק: היה רבי יוחנן הולך וקורע את בגדיו, ובוכה ואומר: "היכן אתה בן לקיש! היכן אתה בן לקיש!", והיה צווח כך עד שיצא מדעתו והשתגע. כשראו זאת חכמים, התפללו עליו שסבלו ייפסק. תפילתם נשמעה ורבי יוחנן הלך לעולמו! (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא, דף פד).

אהבת החוכמה שהדריכה את רבי יוחנן, הביאה את חכמי דורו לספוד לו במילים הבאות: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה – בוז יבוזו לו" (ויקרא רבה פרשה ל).