שרשרת השמות

במבואה לחלל הראשון ניצב גוש זכוכית רחב ידיים, עליו חקוקים שמותיהם של אדם הראשון, נוח וצאצאיהם. בתוך החדר, עומדים זקופים אחד ליד השני עמודי האומה: האבות, האימהות ושנים-עשר השבטים.

בריאת העולם ובריאת האדם; הציווי 'לך-לך' הניתן לאברהם ועקידת יצחק; המסע הארוך של העם היהודי ממצרים לארץ ישראל – את כל אלה מחברת יחד עיר הנצח, בחוט זהב דק.

הקשר בין העם היהודי לירושלים הגיע לשיאו כאשר דוד המלך קבע בה את בירתו ובנו שלמה הקים בתוכה את בית המקדש. מנורה אדירה מזכוכית ממלאת את החלל, ועליה מופיעים שמותיהם של נשים וגברים, אנשי רוח ואנשי מעשה, שהשפיעו על ירושלים ותרמו לפארה – נביאים, משוררים, סופרים, כוהנים, מלכים ובנאים.

שבר בעם היהודי הביא לחורבן העיר והמקדש, שנאת חינם כהה הבקיעה את עמודי הזכוכית. אך העם היהודי לא שכח את ירושלים והמשיך להישבע: "אם אשכח ירושלים תשכח ימיני…"

מתחת לרצפת הזכוכית נראים קיר מימי הבית הראשון, מקווה טהרה מתקופת החשמונאים ותעלה רומית מימי חורבן הבית השני. וכאן, מתוך עברה הרחוק של ירושלים מיתמר עמוד עצום העשוי מ-2000 שכבות של זכוכית, כשכל שכבה מסמלת עוד שנה של גלות – ושל כיסופים.

הגלות הארוכה זרועה עליות ומורדות, תקופות זהב וימי חושך. ירידה במפלס המרכז מבשרת על התקופה החשוכה מכל: השואה. שישה מיליון חוליות בשרשרת הדורות נקטעו. שוב התנפצה הזכוכית, ועל שבריה חקוקים שמותיהם של ילדים טהורים שלא זכו להמשיך את השרשרת. אך למרות השבר הגדול ומתוכו, המשיך העם לפסוע לכיוון ירושלים.

מדינת ישראל נבנית ומתפתחת, כשעמודיה הזקופים והאיתנים צומחים מתוך דורות העבר. כאן חרוטים שמות של אנשים פשוטים, המגלמים את חלומו של העם היהודי, 'להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים'.

'מסדרון הנופלים' הוא ישות בלתי נפרדת ממערך התקומה – זיכרון עולם לחללים הרבים שנפלו במערכה על ירושלים במלחמות ישראל. הפעם, השמות מבעד לזכוכית אמנם נראים למבקרים, אך אינם נגישים למגע.

הסיור במרכז שרשרת הדורות מסתיים באולם האור. מיצג אור קולי מרגש הממחיש פעם נוספת את עוצמתה הייחודית של שרשרת הדורות של העם היהודי.

״סיפורו של צנחן״ שהיווה את מקור ההשארה למיצג, נכתב על ידי משה עמירב בשמונה ביוני 1967, בעודו שוכב בבית החולים בעקבות פציעת קרב. יום קודם לכן, הגיע עמירב יחד עם חבריו הצנחנים אל הכותל המערבי. בעודו פצוע, כתב עמירב את סיפור חייו של רבי ישראל הלוי: יהודי שכל חייו היו שיר כיסופים וערגה לירושלים, אך נספה בשואה ולא זכה להגיע לעיר הקודש.

בסיפורו, עמירב מתאר את מה שהרגיש בזמן הקרבות: "אני מייצג את העם היהודי לדורותיו. איתי נלחמים יהודים מכל התקופות." תחושה זו מסמלת את מהותה של שרשרת הדורות של העם היהודי המוצגת במרכז.