הכרת הטוב – פרשת עקב

בתוך נאום המבקש מבני ישראל לעבוד את א-לוקים וללכת בדרכו, אומר משה:

כי ה' א-לוהיכם הוא א-לוקי הא-לוקים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול הגיבור והנורא, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה.
(דברים י, יז-יח)

משה מתאר את גבורתו של א-לוקים דרך התנהלותו עם בני האדם בצדק, ביושר וברחמים על החלש והנדכה. גבורתו מודגשת במיוחד בכך שהוא אינו 'לוקח שוחד' או 'נושא פנים'. התנהגות חנפנית מצד בן אנוש כלפי א-לוקים, לא תשפיע על מידת הצדק שבה הוא שופט את העולם, ומעשה טוב אין בו די בכדי לחפות על מעשים שאינם ראויים בעיני א-לוקים.

לעומת זאת, בברכת הכוהנים שהייתה נערכת בבית המקדש, ובימינו – בבתי הכנסת, מברכים הכוהנים את העם:

יישא ה' פניו אליך, וישם לך שלום.
(במדבר ו, כו)

לכאורה אנו מוצאים כאן סתירה בהתנהלותו של א-לוקים מול בני האדם: מצד אחד א-לוקים מתואר כמי שאינו נושא פנים, ומאידך, הוא ציווה את הכוהנים לברך את עמו בברכת 'יישא ה' פניו אליך'.

על פי חכמי התלמוד, שאלה זו הופנתה מצידם של המלאכים כלפי א-לוקים:

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! כתוב בתורתך: "אשר לא יישא פנים, ולא ייקח שוחד", והלא אתה נושא פנים לישראל, שכתוב: "יישא ה' פניו אליך"! אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-לוקיך", והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.
(ברכות כ, ב)

מאמר תלמודי זה מתאר שיחה בין המלאכים לבין א-לוקים: המלאכים טוענים כי ישנה סתירה בהתנהלותו של א-לוקים, כיצד ייתכן שהוא נושא פנים לישראל? על כך משיב א-לוקים תשובה מפתיעה, תשובה זו נעוצה במצווה אותה נקרא בפרשת השבוע: ברכת המזון. התורה מצווה כי כשיכנסו בני ישראל לארץ, ויאכלו מטוב הארץ, יברכו את א-לוקים על הארץ הטובה. חכמי ישראל קבעו נוסח קבוע לברכה זו, הנאמרת אחר ארוחה שיש בה לחם, והיא ידועה בתור 'ברכת המזון'. ברוח מצווה זו, קבעו חכמים ברכות נוספות: ברכות קצרות לפני ואחרי כל אכילה או שתייה, וברכות הודאה ושבח בזמנים, במצבים או במקומות שונים. שיעור האכילה המינימאלי המצריך לברך את 'ברכת המזון', הוא אכילה שיש בה שביעה, כפי שניתן להבין מן המילים: "ואכלת ושבעת וברכת", אולם חכמי הדורות הוסיפו מדעתם לברך על אכילה ולו הקטנה ביותר: בגודל זית או בגודל ביצה.

בהתנהגות זו טמונה תשובתו של א-לוקים למלאכים: כיצד אוכל שלא לשאת פנים לעם ישראל?! אני ציוויתי אותם לברך רק כשהם שבעים, ואילו הם מוסיפים על עצמם לברך על כל אכילה ולו המועטת ביותר.

עדיין יש להבין: אם מידת הצדק מחייבת שלא לשאת פנים, מדוע עם ישראל יוצאים מן הכלל? ומדוע החמרה זו ב'ברכת המזון' כה משמעותית עד שהיא גוררת אחריה את שבירת כל חוקי הצדק והמשפט?

הרב אברהם יצחק הכהן קוק מבאר אמירה זו באופן הבא: יסוד התנהלותו של הא-ל עם בני אדם במידת המשפט, נובע מרצונו של א-לוקים להדריך את ברואיו אל התנהלות שלמה ונעלה; לפיכך, אין כל מקום לנשיאת פנים, שכן היא איננה גורמת לבני האדם להיות שלמים יותר, להיפך, היא מראה שא-לוקים כביכול מעלים עין מהתנהגות שאיננה ראויה. אולם, ישנם אנשים המכירים בטובה המורעפת עליהם, עד כדי כך שהם מלאים הודאה על כל אכילה שניתנה בחלקם, ולו הקטנה ביותר; אותם האנשים בוודאי יודעים כי הדרך הטובה ביותר להודות לא-לוקים על חסדיו, היא בהגשמת רצונו להיות אדם טוב ומטיב לאחרים; לאותם האנשים, נשיאת פנים מצידו של א-לוקים וויתור על כישלונות מסוימים, עשוי רק לעודד אותם יותר להתנהלות שלמה ונעלה.

כשם שאנו מוצאים משוואה זו ביחסים שבין א-לוקים לברואיו, היא קיימת בכל מערכת יחסים בחיינו. ככל שנכיר בטוב של בני זוגנו, של עמיתינו ושל בני משפחותינו, כך יוכלו גם הם להעלים את עיניהם מכישלונותינו שלנו, ללא חשש כי ננצל העלמת עין זו לרעה. תכונת 'הכרת הטוב' היא אפוא בסיס איתן לכל שמחה ושלווה שתלוונה אותנו במסע חיינו.