ביום זה אנחנו אבלים על לכתו של לוחם האצ"ל וממורדי השופרות ברחבת הכותל, יעקב סיקא אהרוני.
אחד הרגעים העוצמתיים במעמד הסליחות בכותל הוא רגע תקיעת השופר. אלפים עומדים בדממה ושומעים את הקול שמשנה בנו משהו.
הרגע המיוחד הזה לא מובן מאליו.
לפני קצת יותר משבעים שנה, בזמן שלטון המנדט בארץ ישראל, אסרו הבריטים על תקיעות השופר בכותל המערבי.
בראש השנה ובמוצאי יום הכיפורים נשמעה דממה. רק מילמולי המתפללים וקריאות פסוקים. אבל שופר- לא נשמע.
כמה נערים, חברי תנועות הנוער ולוחמי המחתרות החליטו להשמיע קולות שופר בכותל. תוך סיכון עצמם וידיעה שמעשה זה נושא בתוכו עונש מאסר והרחקה, הם החביאו שופרות בבגדיהם, הסתננו לרחבת הכותל, ובמוצאי יום הכיפורים, תחת עיניהם הבולשות של הבריטים, תקעו בשופר.
מיד לאחר מכן נאסרו הבחורים, אבל לרגע אחד, מוקפים בשלטון זר ובאויבים, הצליחו לתת משמעות נוספת ליום הקדוש.
מרד השופרות התקיים החל מיום הכיפורים שלאחר מאורעות תרפ"ט ועד לנפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות.
לאחר חזרתנו לכאן במלחמת ששת הימים, חזר גם קול השופר המבשר על עצמאות מלאה ברחבת הכותל.
יעקב סיקא אהרוני, שנלחם להשמיע את קול השופר בכותל, זכה גם להגיע לכאן ולראות את ירושלים בבניינה.
יהי זכרו ברוך.
