תשובה, אשמה ואחריות

פרשת וילך תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

גם בפרשת השבוע 'וילך', כמו בפרשיות השבוע הקודמות, אנו מוצאים אזכורים לנושא החזרה בתשובה. זה מעניין, מפני שבסדר הקריאה בתורה הנהוג כיום, הפרשיות האלו נקראות בכל שנה לקראת החגים ראש השנה ויום כיפור  שבהם אנו עסוקים בחזרה בתשובה ותיקון המעשים. לא תמיד זה היה כך. עד לפני כאלף שנה, נהג בארץ ישראל סדר קריאה תלת-שנתי, שבו חולקה התורה ל-150 פרשיות ואף יותר, ונקראה בשלוש או שלוש וחצי שנים. בהדרגה חדר המנהג הבבלי לכל תפוצות ישראל, וכיום, בכל הקהילות היהודיות נוהגים לקרוא את פרשת 'וילך' בשבת שלפני ראש השנה או – כמו בשנה זו – בשבת שאחרי ראש השנה המכונה 'שבת שובה'.

רבינו יונה מגירונדי חי בספרד במאה ה-13. ספרו הקלאסי 'שערי תשובה' עוסק בחזרה בתשובה. הוא איננו מכוון את דבריו ליהודים שאינם מאמינים אלא להיפך, ליהודים מאמינים שמרגישים צורך לשפר את דרכיהם. ספר זה עודנו נלמד בהיכלי הישיבות והיה לאחד המשפיעים על 'תנועת המוסר' שפעלה במזרח אירופה ממחצית המאה ה-19.

את ספרו פותח רבינו יונה במשפטים הבאים:

מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם… ולימדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו… ואם הרבו לפשוע ולמרוד לא סגר בעדם דלתי תשובה
(שערי תשובה שער א)

הוא רואה בתשובה חובה המוטלת על האדם, אך לא פחות מכך – הזדמנות. האדם נקרא לפתוח דף חדש, לשפר את דרכיו, לא להישאר 'תקוע' בהרגלים שליליים אלא להתקדם ולחיות חיים מתוקנים.

אחד מעקרונות החזרה בתשובה הוא הוידוי. בימים אלו אנו אומרים 'סליחות' וכחלק מבקשת הסליחה אנו אומרים וידוי קצר. ביום כיפור אנו מרחיבים ואומרים וידוי ארוך ומפורט. אך ב'סליחות' אנו מסתפקים בוידוי קצר שיש נוהגים לאומרו בכל יום מימות השנה.

מהו הוידוי? מפתה לראות בו האשמה עצמית, אך היהדות אינה מחפשת אשמים. גם אדם שרכש הרגלים שליליים ומעוניין להיפטר מהם אינו נקרא להטיל על עצמו אשמה. הוידוי הוא קריאה לקבלת אחריות. באמירת הוידוי אנו מוכנים לעמוד באומץ מול מעשינו ולומר בכנות: אכן, חטאתי; נהגתי שלא כשורה ואני מעוניין למצוא את הדרך לתקן.

היהדות קוראת לאדם ליטול אחריות על מעשיו ועל החברה; היא דוחפת את האדם להפסיק את ליטוף האגו הפגוע, וגם את ההתבוססות בהאשמה עצמית. הקריאה הגדולה הנושבת ממצוות התשובה היא: בן אדם, קח אחריות על גורלך! קח אחריות על סביבתך! בחר כיצד אתה באמת מעוניין לחיות!

ימים אלו שאנו עומדים בהם הם ימים גדולים – 'ימים נוראים', ימים של חשבון נפש. זה עתה חווינו את ראש השנה, את התפילות ואת תקיעת השופר; וכעת אנו פוסעים לעבר יום כיפור – היום הנפלא שבו אנו משלימים את תהליך התשובה השנתי, את מסע הניקיון הנפשי וזוכים לכפרה ולמחילה. השבת שחלה בין ראש השנה ליום כיפור מהווה עבורנו הזדמנות לעצור ולהתבונן, לשבת בחיק המשפחה ולשאול האם יחסינו הבינ-אישיים תקינים, האם אנו מנהלים זוגיות בריאה ומיטיבה, האם ההורות שלנו עומדת בציפיות שאנו תולים בה?

האם אנו משקיעים את מיטב כוחותנו בהנחלת המורשת היהודית לדורות הבאים? שאלות אלו צריכות להעסיק אותנו בשבת זו, מתוך אופטימיות ואמונה ובתודה על ההזדמנות לשפר ולתקן.