חג השבועות- תשפ"ב
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
במוצאי השבת הקרובה נחגוג, בכל תפוצות ישראל, את חג השבועות, החג שידוע גם בשמותיו 'זמן מתן תורה' ו'יום הביכורים'. השם 'יום הביכורים' מבוסס על המצווה להביא אל בית המקדש מנחה מביכורי החיטה הנקצרת בארץ ישראל בעונה זו, והשם 'זמן מתן תורה' מציין את האירוע ההיסטורי שהתקיים ביום זה: מעמד הר סיני. המאורע שבו כרת א-לוקים ברית עִם העַם היוצא ממצרים, אבות אבותינו, בני ישראל.
'מעמד הר סיני' לא התרחש מיד עם יציאתם של בני ישראל מתחומיה של מצרים. הם נדדו במדבר כמעט חמישים יום, וביום החמישים חוו את ההתגלות הא-לוקית שרשמיה נחרתו בלב הלאומי עד היום הזה. מה קרה בזמן הזה, שדווקא בו ניתנה להם התורה?
חכמי ישראל דייקו את הפסוקים הקודמים לתיאור ההתגלות, ומצאו כי כאשר הגיע העם הנודד למרגלות הר סיני נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" – בלשון יחיד, בשונה מהתיאור עד לרגע זה שנכתב בלשון רבים "ויסעו… ויבואו… ויחנו…". מכאן למדו חכמים כי המצב החברתי-מוסרי של העם השתנה. אם עד עתה היה העם מפולג ושררו מתחים בין קבוצות שונות, הרי שבשלב זה היה העם "כאיש אחד – בלב אחד".
התנאי לקבלת התורה הוא היותנו עם אחד, כאיש אחד – בלב אחד. א-לוקים לא נתן את התורה לקבוצה מסוימת ובוודאי שלא לבודדים בעם. התורה ניתנה לעם כולו, לעם המאוחד. לכן, כל אחד ואחת מוזמנים להכיר אותה, ללמוד אותה ולהגות בה, להתבשם ממנה ולשאוב ממנה חכמה וערכי חיים.
אחד המנהגים העתיקים והמרגשים בחג השבועות הוא 'תיקון ליל שבועות'. רבים נוהגים להישאר ערים בליל החג ולעסוק בתורה בבתי הכנסת. בספר הזוהר מובאים דברים שאמר רבי שמעון בר יוחאי לחבריו:
"חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו הלילה והיו עוסקים בתורה… כך אמר רבי שמעון בשעה שהתכנסו החברים אצלו בלילה: הבה ונתקן את תכשיטי הכלה, כדי שתימצא מחר אצל המלך בתכשיטיה כראוי לה."
(זוהר, חלק ג דף צח, מתורגם)
הלימוד הלילי נועד לשחזר את ההכנה לקראת 'מעמד הר סיני' שבו נכרתה הברית בין א-לוקים לעם ישראל וניתנה התורה. באמצעות פעולת העיסוק בתורה אנו מבקשים להגיע אל הרגע הנשגב, זמן מתן תורה, מתוך חיבור עמוק ודבקות, מתוך געגוע ותשוקה להכיר את התורה, ללמוד אותה וללמוד ממנה.
ויחד עם זה עלינו לזכור כי ההכנה העיקרית לקראת 'מעמד הר סיני' הייתה "כאיש אחד – בלב אחד". אנו נקראים להתאחד לקראת מתן תורה, מתוך הכרה בסגולה המיוחדת של התורה להיות הדגל שסביבו העם מתאחד, גם אם כל אחד צובע את הדגל הזה בגוונים משלו.
מפורסם הסיפור התלמודי על האדם שהגיע להלל הזקן, נשיא הסנהדרין בירושלים במאה שלפני הספירה, וביקש ממנו "גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה על רגל אחת". אותו אדם לא היה טיפש, וידע היטב שללמוד את כל התורה זהו פרויקט שיש להשקיע בו שנים רבות. אך הוא ביקש לזקק ולהגדיר את העיקרון היסודי, הגרעיני, שעליו היהדות עומדת. הלל השיב לו במשפט הבא: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך – זוהי כל התורה כולה, והשאר הוא פירוש, לך ולמד…"
הלל נענה לאתגר של זיקוק העיקרון היסודי של היהדות ומצא כי אהבת הזולת היא התשתית של היהדות כולה. כמובן, הוא הדגיש שאין זו היהדות כולה והפנה את הגר ללמוד עוד, אך הוא העמיד את הכל על היסוד המוסרי של אהבת הזולת והאחדות.
אם נשאל מניין להלל שהאחדות ואהבת הזולת הם הערכים העומדים בבסיס היהדות, ייתכן שהוא למד זאת מהתיאור המקראי של 'מעמד הר סיני'. אם התורה ניתנה רק כאשר העם היה "כאיש אחד – בלב אחד", הרי שזהו הגרעין שרק עליו ניתן להתקדם הלאה ולקבל את התורה כולה.
