חג של תהליך

הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

חג השבועות אותו נחגוג לקראת סוף השבוע הנוכחי, הוא חג חריג בלוח החגים היהודיים: לכל חג יש תאריך, ואילו לחג השבועות אין תאריך קבוע. הוא נחגג חמישים יום לאחר בהתחילו לחגוג את חג הפסח, אך מספר הימים בחודש העברי עשוי להשתנות, ולכן חג השבועות יכול – באופן עקרוני – לחול לפחות באחד משלושה תאריכים. עבורנו אין לכך משמעות מעשית, מפני שכבר לפני כ-1,700 שנה נקבע הלוח העברי ומספר הימים בכל חודש הפך לקבוע, אך ברמה העקרונית כפי שהדברים משתקפים בתנ"ך ובספרות חז"ל הקדומה – חג השבועות הוא חג "נייד", נטול תאריך.

כאשר אנו מתבוננים בכך, העדר התאריך הקבוע מסמל את חשיבותו של התהליך ביחס ליעד. חג שיש לו תאריך, מצביע על תופעה קבועה, על חוקיות ועל סדר החוזר על עצמו. לעומת זאת, חג שאין לו תאריך והוא תלוי בספירת חמישים הימים שלפניו, מציב את מרכז הכובד בספירה, בתהליך, בהתקדמות לקראת.

כאשר עם ישראל יצא ממצרים

מלמדים אותנו המקורות כי הוא היה במצב רוחני ירוד. למעשה, לו היינו נשאלים האם העם הזה מתאים לייעוד הניצחי שא-לוהים ייעד לו – ככל הנראה היינו משיבים בשלילה. ובכל זאת, א-לוהים בחר בעם היהודי, מתוקף ההבטחה לאבות ובזכות האמונה ביכולת העם להתקדם למעלה רוחנית גבוהה. ואכן, חמישים הימים שחלפו מיום יציאת מצרים ועד היום שבו התרחש 'מעמד הר סיני' – חמישים הימים של "ספירת העומר" – היו חמישים ימים שבו עבר העם תהליך מזורז של שחרור מהשיעבוד הנפשי והרוחני לתרבות המצרית, עד שיכול היה לעמוד למרגלות הר סיני ולשמוע את קולו של א-לוהים מכריז: "אנוכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".

בחג השבועות אנו חוגגים איפוא את מתן התורה מתוך שימת דגש על התהליך.

אנו מצפים מעצמנו, ובעצם מכל יהודי, לעשות את הצעדים הללו: להשתחרר מן הכבלים המעכבים אותנו, ולהתקדם לקראת קבלת התורה. במובן רחב יותר, אין מדובר באירוע חד פעמי. כל אדם, בכל יום מחדש, ניצב בין העבר לעתיד, ובוחר האם לסגת אחורה או לצעוד קדימה: האם האמונה שהייתה לי אתמול תגבר היום או חלילה תיחלש? האם היום אתן לזולת או אשמור לעצמי? האם המחר יהיה מוסרי יותר מהאתמול? בחג השבועות אנו חוגגים את קבלת התורה ההיסטורית, אך בכל יום ויום אנו מחליטים האם לקבל את התורה ולאמץ את תפיסת העולם ואורח החיים שהיא מציעה.

היבט זה משתקף יפה גם בסיפור "מגילת רות", אותו נהוג לקרוא בבוקר חג השבועות. מגילה זו מספרת על רות, נערה מואביה שהלכה בנאמנות אחר חמותה גם כשזו איבדה את כל נכסיה והפכה לקבצנית. הנערה שהגיעה מעם זר ותרבות שונה, ועשתה חסד עם חמותה, זכתה בסופו של דבר להיות "אימה של מלכות" – ממנה יצאה שושלתו של דוד המלך.

גם בסיפור זה אנו מדברים על נערה שעשתה תהליך. העם המואבי לא מוכר לנו כעם מוסרי במיוחד. למען האמת, זהו עם שמוצאו בגילוי עריות, ותרבותו תואמת לכך. אך אין אדם שאין לו בחירה, ורות המואביה בחרה בנאמנות והפכה לסמל של האדם שמוכן להקריב את כל אשר לו למען הזולת.

סיפור זה מתאים להיקרא בחג השבועות, לא רק מפני שהוא מדבר על שורשיו של דוד המלך שהלך לעולמו בחג השבועות; ולא רק בגלל שהאירועים המרכזיים בסיפור המגילה מתרחשית בעונת הקציר, העונה שבה חל חג השבועות; אלא גם מפני שזהו סיור על אדם שבחר באומץ בערך מוסרי והלך בבחירה זו עד הסוף הטוב.

חג השבועות הוא הזדמנות עבור כל אחד ואחת מאיתנו לחגוג את קיומנו כיהודים ואת המורשת היהודית שלנו, לחשוב כיצד אנו מחזקים את הקשר בינינו ובין התורה ובאיזה אופן נצליח להנחיל קשר זה לדורות הבאים.

חג שבועות שמח!