שומרים על הלב טהור – פרשת שמיני
פרשת שמיני תשפ"ו
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת שמיני הנקראת בתחילתם של ימי ספירת העומר – הימים שבין פסח לשבועות, המסמלים תהליך של טהרה, בדומה לתהליך שעברו אבותינו ביציאתם ממצרים ועד קבלת התורה במעמד הר סיני.
הנושא המרכזי שבו עוסקת הפרשה – ההקפדה על כשרות המאכלים, אחד היסודות המהותיים וההכרחיים של חיי היהדות.
הכללים פשוטים וברורים: הקב״ה התיר לאדם לאכול רק דברים שאינם פוגעים בנפשו, מתוך ידיעה שכל מה שנכנס למחזור הדם של גוף האדם משפיע על נשמתו. וכמו שנאמר: "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש" (דברים יב, כג).
מחקרים רבים מצביעים על קשר בין תזונת האדם לבין אופיו ועדינותו. מאכלים גסים משפיעים על גסות הרוח, ואילו מאכלים עדינים תורמים לרכות הנפש. תרבויות המרבות באכילת שקצים ורמשים נוטות יותר לקרירות רגשית, ואף לאכזריות.
לשם כך בורא עולם, נתן לנו כללים ברורים – מה מועיל לגוף, ובעיקר מה מאפשר לנשמה להישאר פתוחה לקלוט את התדרים הרוחניים. עלינו להימנע מהכנסת גורמים הפוגמים במערכת הפנימית שלנו.
על המאכלות האסורות נקטה התורה בלשון מיוחדת וכפי שדרשו בגמרא:
"תנא דבי רבי ישמעאל, עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר (ויקרא יא, מג) 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם', אל תקרי ונטמאתם, אלא ונטמטם".
(תלמוד בבלי יומא לט ע"א)
המילה "טמטום" בלשון הקודש משמעותה אטימות. אדם "מטומטם" הוא מי שליבו אטום מבחינה רוחנית, מאכלות אסורות גורמים לאטימות הלב, לקהות הרגש ולאובדן היכולת לקלוט עומק רוחני.
משום כך אנו רואים תופעה מעניינת: יש אנשים שמנסים להתקרב לבורא עולם, ללמוד ולהתפלל – אך אינם חשים דבר; ולעומתם, אחרים משתנים במהירות ומתרגשים מכל מצווה. פעמים רבות ההבדל נעוץ בטהרת הלב שהיא תוצאה מההקפדה על כשרות.
בספרי המוסר מדמים זאת למגן קרב המשוח בשמן – החץ מחליק עליו ואינו חודר. כך הרוח אינה חודרת ללב שמכוסה בשכבה אוטמת. ולעומת זאת, מי שמטהר את גופו – חש פתיחות חדשה ועומק רוחני שלא הכיר.
דברים אלו מפורשים בדברי של אחד מגדולי הפרשנים – רבי שלמה אפרים מלונטשיץ זצ"ל:
"ענין איסורי המאכלות, אין הכוונה בהם כי אם אל רפואות הנשמה, כי הם משקצים הנפש הטהורה ומגרשים רוח טהרה וקדושה מן האדם ומולידים אטימת השכל ותכונת האכזריות"
(כלי יקר ויקרא פרק יא פסוק א)
נשמתו של האדם דומה ליהלום יקר, וכל פגם, ולו הקטן ביותר, מעמעם את זוהרה. האחריות שלנו היא לשמור עליה מצוחצחת, נקייה מכל רבב. לא רק להימנע מאיסור ברור, אלא להקפיד על רמה גבוהה של כשרות מפוקחת, כדי שלא ייכנס, אפילו בשגגה, דבר העלול ליצור אטימות בלב ולהקהות את הרגש הרוחני.
בעידן המודרני, שבו השפע הקולינרי עצום והפיתויים רבים, האתגר גדול במיוחד. נסיעות, חשיפה לתרבויות שונות ומאכלים מגוונים – כל אלו מעמידים את האדם בניסיון מתמיד. אך רבים מעידים: מי ששומר – מרוויח. הלב נשאר נקי, והקשר הרוחני חי ופועם. זה לא תמיד קל, אך על כך אמר החכם: "הגוף הוא הכלי של הנשמה, וכשאתה בוחר מה להכניס לפיך, אתה בוחר איזה חומר גלם לתת לרוח שלך". והתוצאה – בהתאם.