ספר במדבר

תוכן הפרשה מתאים לסיום המסע. אנו קוראים בשבת זו את סיכום המסעות שעשו בני ישראל במדבר, את גבולות הארץ שאליה עתידים בני ישראל להיכנס

נציגי שני השבטים פונים אל משה רבינו ומציעים בפניו את ההזדמנות שנקרתה בפניהם, להתיישב באותם שטחים. תגובתו של משה רבינו היא חד משמעית: הוא

מנהיג ראוי נוטל אחריות וצועד בראש העם. קריאת המפקד לפקודיו ענווה, נאמנות לצורכי העם, סובלנות ואחריות, הן תכונותיו של המנהיג האידיאלי

לאחר כמה תלאות מייגעות בדרך מגיע בלעם אל מואב ופותח בסדרה של פעולות שנועדו, לדעתו, לסייע לו לגבור על האזהרה הא-לוקית בנוגע לכישלון הקללה.

המילים “כל בית ישראל” באות להדגיש שהבכי לא היה רק של קבוצה מסוימת בעם. העם כולו נסחף אחר האבל ובכה בעקבות מותו של אהרון. חכמי

אלוקים מציע להעניש את העם בעונש חמור, ומשה עומד כפרקליט ומרצה את הכעס האלוקי. למעשה, משה פועל כאן כפי שמצופה ממנו. ההצעה הקשה של

בסופה של הפרשה מופיע נושא אחר, לכאורה – מצוות ציצית. אם נתבונן נבחין כי הראִייה בפרשת הציצית מובילה לזיכרון של מצוות ה’. בכך היא

יציאת הארון לפני הצבא במלחמה מתוארת בספר שמואל, שם אנו קוראים על מלחמה שנערכה בין שבטי ישראל לפלישתים, יושבי הארץ ששכנו בה לפני שבני

השלום שבין איש לאשתו, היחסים הזוגיים התקינים, חשובים כל כך עד שלמענם הותר למחוק את שמו של א-לוקים. זוהי אמירה סמלית שבאה להמחיש לבני

לפני שנמנו בני שבט לוי, נמנו בניו של אהרון הכוהן – שעליהם הוטלה עבודת הכהונה. מה שעשוי למשוך את העין במפקד קטנטן זה שבו

עובדות מעניינות