מוצאי יום כיפור – תש"פ

התלמוד מתאר כי גם ריבונו של עולם, מניח תפילין משלו. תפילין שבתוכן כתוב הפסוק "ו־מ?י כ?־עֶמ?־ך? י?ש??ר?אֵל ג־ו?י א״ח?ד ב?־א?ר״ץ". רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע היה מביא את דברי התלמוד בעומדו להתפלל על עם ישראל, ואומר לפני הקב"ה "יהודי שתפילין שלו נופלות ? הרי הוא מרים אותן מיד ומנשקן ומלטפן. ראה שתפילין שלך, עם ישראל, נופלים ? האם לא תרים אותם מיד, תנשקם ותלטפם?".
בטוח אני כי בעיני רוחו, ראה רבי לוי יצחק את עם ישראל כולו, כאילו הוא עומד יחדיו בתפילה. והנה, זכינו אנו, מאתיים שנה מאוחר יותר, לראות לא בעיני רוחנו – אלא במו עינינו ממש – את רבבות רבבות עמך בית ישראל עומדים יחדיו בתפילה. למעלה ממיליון איש שעלו השנה אל הכותל המערבי מכל רחבי הארץ ומכל קצוות תבל לאמירת הסליחות. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, ילדים וזקנים. "ג־ו?י א״ח?ד ב?־א?ר״ץ", כאיש אחד בלב אחד.

תמונה זו, אשר צולמה בליל הסליחות האחרון בערב יום הכיפורים מעידה על אמת עמוקה יותר מרבבות מילים. היא מתארת כמה עמוק ואמיתי החיבור של עם ישראל אל הקב"ה, אל מורשתו ואל עיר קדשו. אני מניח תמונה זו בפני שמיים, ומבקש את שביקש שלמה המלך "ל?ה?יו?ת עֵינ״ך? פ?ת?ח?ת א״ל הֶב־ֶי?ת הֶז־״ה… ל?ש??מ?עֶ א״ל הֶת־?פ?ל־?ה". ראה, ריבונו של עולם, את בניך ובנותיך, עומדים מאוחדים בכותל המערבי וקוראים בשמך בלב שלם. זוהי פעימת לבנו האמיתית, והיא עמוקה יותר מכל ריב או מחלוקת. סלח לנו, מחל לנו, ברך עלינו שנה טובה.