הנושא הראשון והנרחב הוא נושא הקורבנות.
יש קורבנות חובה ויש שהם רשות; יש שהאדם המביא אותם שותף באכילתם, יש שרק הכוהנים אוכלים מבשרם ויש מהקורבנות שנשרפים כליל על המזבח. כאשר אנו מנסים להבין את משמעות הקורבנות, אנו מתקשים לראות מהי התועלת שיש בהבאת קרבנות.
בניגוד לתפיסה האלילית הרואה את האלים כבעלי צרכים המסופקים על ידי בני האדם, הרי היהדות מאמינה בא-ל אחד שאין לו כל צורך במזון או ברכוש שיביאו לו בני אדם – אז בשביל מה מובאים הקורבנות?
הקורבנות ביסודם הם ביטוי בסיסי של עמידה מול א-לוקים. ההכרה בנוכחות הא-לוקית מציבה את האדם בתביעה להתאפס, לחוות תחושת ביטול נוכח ההדר והעוצמה הא-לוקית. זוהי החוויה הדתית הבסיסית, והיא תחילתו של המפגש בין אדם וא-לוקים. מפגש של בן-תמותה בר-חלוף, בשר ודם נטול כוח, עם בורא העולם התקיף והאדיר המעניק לנו את הקיום, א-לוקי החיים. מהות המפגש היא הכנעה טוטאלית.
בהקרבת קורבן מבטא האדם את מקסימום תחושת הביטול שהוא יכול ורשאי להרגיש: מסירת החיים לעבר א-לוקים. ברמה הסימלית, הקורבן מייצג את האדם, וכאשר האדם מביא קורבן למקדש, הוא מבטא את ההתמסרות שלו לא-לוקים והביטול שהוא חש כלפיו. חוויה זו עשוייה להיות זרה עבור האדם בן ימינו, אך היא חוויה דתית עמוקה, ובאופן מפתיע גם מרוממת ומשמעותית במיוחד.
ספר ויקרא מלמד אותנו על תוכן נוסף של הקורבנות. עצם מעשה הקורבנות היה מוכר לנו גם מספר בראשית וספר שמות. למען האמת, גם מי שאיננו בן לעם ישראל יכול להקריב קורבנות לא-לוקים. אך ספר ויקרא מזמין את עם ישראל לבצע את הקרבת הקורבנות דווקא ב"פתח אוהל מועד" – במקדש של א-לוקי ישראל. בנוסף, החידוש של ספר ויקרא הוא קורבן 'שלמים', שבו האדם שהביא את הקורבן שותף לאכילתו. זוהי מעין סעודה ששותפים לה א-לוקים – באמצעות הבשר הנשרף על המזבח, הכוהנים והאדם שהביא את הקורבן.
ספר ויקרא הוא ספר של ידידות וחביבות מתוך השראה א-לוקית. ניתן להביט על ספר ויקרא כספר קפדני מלא בהוראות מפורטות ודקדקניות של פרטי הקרבת הקורבנות, דיני טומאה וטהרה, הלכות כשרות המאכלים ועוד. אך זהו מבט חלקי ביותר. דומה הדבר לאדם שהוזמן לנשף יוקרתי, וכאשר התבקש לתאר את החוויה התמקד בדרישות הקפדניות של המלבושים התואמים את הטקס וכללי הנימוס הרשמיים שנכפו עליו. אכן, המפגש המרומם דורש הכנה רבה והתנהגות תואמת; אך לא זוהי מהות המפגש. דוגמה נוספת היא על אדם שביקר במוזיאון יוקרתי והחוויה שנצרבה בו היא הזהירות הנדרשת שלא לגעת במוצגים. גם כאשר נדרשת זהירות, המוזיאון לא נועד עבורה אלא עבור הידע והתובנות שאנו יכולים להפיק מן המוצגים.
הקורבנות היו חוויה דתית מרוממת במיוחד, וכדי שהחוויה תהיה מדויקת ונכונה נדרשו לה הלכות רבות ומדויקות. אך לא זו מהות הרעיון של המפגש בין אדם וא-לוקים. החוויה המהותית והמשמעותית היא הביטול מצד אחד, והידידות והאהבה מצד שני. ספר ויקרא מזמין אותנו לטעום מטעמה של אותה חוויה עתיקה.
